לבד בגשם...

הבית חשוך, אין אנשים...

לבד עם עצמי, החדרים ריקים,

יוצאת החוצה, גשם על פניי...

עם גופייה ומכנס קצר, נרטב גופי, נספגו כל בגדיי,

הקור חודר עמוק לעצמותיי,

אך לא אכפת לי מהגשם, מהדממה...

מחממת אותי, האהבה...

אין כאב כזה כמו הכאב שבלב,

אפילו המוות לא כזה נורא, לא כל כך צורב...

רוח נושבת על פניי, חשופות זרועותיי,

מסביבי חושך מוחלט רק אורות בודדים,

שמגיעים מהבתים הסמוכים...

הירח זורח והכוכבים במרום נוצצים,

מסמלים אותי ואותך, אחד מהשני כל כך רחוקים...

מנסה להתקרב אבל אותך רק מרחיקה,

מתי תיתן לי את ליבך?!

אל תפחד להיפגע, בך שוב לא אפגע...

אז לא אהבתי כעת לפגוע בך לא יכולה,

אני אוהבת, אני מבטיחה!

אם יש דבר שלא אעשה, זה לשקר לך...

אני זקוקה לך נשמה!!

תשתמש בלבך ולא בראשך, תבין שאין דבר שלא אעשה למענך...

יושבת בגשם כולי רטובה,

מרגישה שאולי יש סיכוי ואני מתחילה להתחבר ללבך...

וכעת, תפילה קטנה אשא לך אלוהיי...

תחזיר אותו אל חיי!!!!!!!!!