כל כך קרוב אבל יותר מדי רחוק

איתך... זה כל מה שרציתי...


להיות איתך לצידך בך...רק לדעת קצת אותך...זה כל מה שביקשתי....


הכל בשבילי היית היי אפילו יותר מדי בשבילי תמיד שם בשבילי מעבר לקו במרחק צלצול אחד ממני אך לא במרחק נגיעה כל כך קרוב אבל כל כך רחוק רק אם ידעתי... לא הייתי ממשיכה איתך את המסע המייגע הזה איתך שאליו אני לא מוכנה מה לא הייתי עושה בשבילך ואתה בשבילי יחד לנצח ננצח את העולם...אבל אבל.. תמיד מגיע ה"אבל"... הייתי כנה כלפיך כפי שאתה כנה אליי.. אולי עשיתי טעות שאמרתי את המילה אוהבת בכזאת רצינות וכנות ידעת זאת קודם אבל דבר השתנה הכל השתנה אני אתה זה כבר לא שיחה אליך היא כבר לא כזאת שיחה דמעה אחת עליך הופכת לנהר בלתי פוסק שלכאב שמתפרץ מעיניי בגללך אוהב לא אוהב פוגע לא פוגע עם כוונות בלי כוונות עם ידיעתך בלי ידיעתך לא משנה את המצב אף אחד הוא לא כמוך אפילו לא טיפה אף אחד לא מבין אותי כמוך אף אחד לא מרגיע אותי כפי שאתה מרגיע... ועכשיוו מעורפלת מדי מחזיקה בקצות אצבעותיי אותך רוצה לוותר אבל לא יכולה ואתה לא יודע שאני מתייאשת אתה מבולבל מפוחד ואני רק כואבת עוצמת את עיניי אתה בחיזיוני אני רק רוצה לצעוק לך תפסיק לצוד אותי כך בלילות כי אותי המחשבות קורעות מתהלכת על אותה אדמה שאתה דורך מסתכלת על אותם כוכבים שבהם אתה מביט אבל כל כך רחוק רחוק... משקר לי לכולם לעצמך מאבד את עצמך בין כל ההמון ואתה לא נותן לי להושיט לך יד לעזור אתה לא לבד אני לצידך תן לי..ועכשיו מתרחק לאט לאט שלא אשים לב אך רואה כל מבט שמופנה אחורה רואה כל צעד שמתרחק ממני ואני שותקת כל מה שקיימת בינינו היא השתיקה שצורמת באוזני ומדברת מעצמה יודעת את כל סודות השני ואני עדיין בוכה עדייין מרגישה צביטות בלב שכבר מכאיבות לי ופוצעות אותי ומה נשאר מה הברירה שקיימת לוותר וללכת ואני לא רוצה לוותר עליך כמו כולם רוצה להיות תמיד איתך בלילות הכי קשיםם וברגעים הכי טובים ומה עכשיו נשאר זיכרון שמכה לי בלב שלארוצה לעזוב את ראשי למנוחה כאשר אני עוזבת אותך למנוחה מיואשת ומותשת אל תכעס כשלא אהיה פה כשתצטרך בנאדם שיקח ממך את הכאב ויעזור לך לעבור אל תכעס שאני לא עונה אל תכעס על עצמך תמשיך ותזכור אותי כפי שאני ולא כאחרת כאחת המיוחדת ואני עדיין שותקת בולעת מילים והדמעות חונקות הכאב מציף מתפרקת מנסה להסתיר את הצלקות שאותי תמיד רודפות..והמנגינה חוזרת על עצמה ...