הייתי כל כך מטומטמת והאמנתי לשקרים שלך!!!-מאוכזבת.

אהבתי אותו 7 חודשים והוא ידע

הזמן עבר,ואז התחלנו להתקרב,הייתה לו אהבה מישהי כמעט שנה אבל היא לא שמה
עליו.היינו מבלים יחד,פעם אחת התנשקנו והוא הציע לי חברות והיינו יחד.

היינו חברים כמעט שלושה חודשים.באמצע נפרדנו פעם אחת בגלל שלא הרגשנו טוב אחד עם
השני.היוזמת לפרידה הייתה אני.

שבוע אחריי הפרידה חזרנו במסיבה של חברה,הוא התוודה בפניי שכשנפרדנו הוא חשב על
אותה אהבה שהייתה לו.

הוא ביקש עוד הזדמנות-ואני הסכמתי,כי הוא ידע לשקר טוב עם המשפטים שהמסו את
הלב:"אני אוהב אותך,אני רוצה לחזור אלייך".

היינו יחד עוד שבועיים,ואז לילה אחד כשישנתי אצל חברה הוא התקשר אליי,והתחלנו
לדבר,יצא שהגענו לקטע שדיברנו על אותה אהבה שהייתה לו(אנחנו מאוד פתוחים בקטעים
האלה).ואז שאלתי אותו אם הוא מרגיש אלייה משהו.הוא אמר שכן.שאלתי אותו אם הוא אוהב
אותי ואחריי מחשבה הוא אמר שכן.הזדעזעתי מהצביעות וניתקתי את הטלפון.בבוקר למחרת
התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה את כל האמת,הוא אוהב אותי או את ההיא...?

הוא אמר שהוא אוהב את שתינו.השפורפרת נפלה מהיד שלי והלב שלי נשבר,הוא לא אוהב אותי
הוא אמר את זה שאני לא ייעלב.

שתקנו המון בטלפון עד שהתפרצתי עליו בצעקת דממה:"אני לא הבובה שלך,מתי תבין שאתה לא
יכול לשחק בי ככה? אני לא איזה קולב במכירת חיסול,אני בן אדם יש לי רגשות-אנחנו לא
מתאימים בתור חברים בכלל אז בשביל שלא תהרוס לי את החיים אני רוצה
להיפרד".וניתקתי.עכשיו כבר אין לי חיים,כל דקה אני נזכרת ברגע שהוא הודה,כי חשדתי
בזה כבר לפני אבל הוא נתן לי להאמין אחרת,התקשר אליי,אמר מילים יפות,רצה להיות איתי
הרבה.ואני כמו טיפשה האמנתי לו-אהבתי אותו!ועכשיו אני עם לב שבור,לא יוצאת לבלות,לא
אוכלת לא הולכת לחברות כל היום רק מעמידה פנים שהמצב הזה הוא בסדר בשבילי אבל הוא
לא.כבר אין בי כוח להמשיך לחיות,היום הסתכלתי על סכין חד מהמטבח ודקרתי את עצמי
באצבע רק לראות כמה כואב..