שוכבת

" שוכבת במיטה,


אני לבד...מתגעגעת...


מתהפכת לצד..מסתכלת בתמונה ישנה,


תוהה אם משהו השתנה, עצמתי עיניים..


דמיינתי אותך...זרמתי לי בעור..


כאילו הוא שלך...


לא יודעת מה קרה לי,


אבל עצמתי עיניים, נרדמתי, חלמתי..


חלמתי עלייך, הכל היה לבן,


רק אתה ואני בעולם,


הכל הרגיש כל כך פשוט..רק לחבק אותך..


וככה, למות...


לא לזוז...לא לנשום...


רק להרגיש את הלב מתחיל לפעום,


כשחיבקת אותי, כשעטפת אותי,


בשני ידייך הגנת עליי מפני כל העולם...מכולם...


מהטוב, מהרע או מכל דבר אחר..


כבר לא היה אכפת לי, רק שהרגע הזה לא ייגמר...


 


ואני, אני כמו ילד תמים,


מרגישה בדיוק באותם רגעים,


כמו תינוק שנולד..זה רגע כל כך מיוחד..


מרגישה אותך, את הנשימות שלך...


הכל היה פשוט,


הכל היה טהור,


הכל היה ורוד...בעולם כל כך שחור,


 


וככה אנחנו מתים...


מחובקים...


נושמים אחד את השני,


לאט, לאט


ובחוץ..הכל רגיל בעולם שבחוץ...


יש שם ציפור, משמיעה לה ציוץ,


מסמלת שהכל טוב, ולכולם שלום,


אלה רק אתה ואני שבתוך החלום...


מרגישים אחד את השני,


מרגישה אותך..


מרגיש אותי..


ולא צריך יותר מזה כלום,


לאט, לאט, בשקט, בשקט


הכל נגמר...


וחוץ מלמות איתך מחובקת,


אני לא צריכה שום דבר..."