אי הרגשות! (מומלץ לכל מי שאהב את הסיפור שלי:''סיפורם של ערכי החיים'')

פעם אחת היה אי שבו התגוררו כל הרגשות: שמחה, עצב, ידע וכל השאר כולל האהבה.

יום אחד הגיע הודעה לכולם שהאי עומד לשקוע. כולם תיקנו את הסירות ונטשו את האי. היחידה שנשארה עד הרגע האחרון, שרק אז פנתה לעזרה היא האהבה.

העושר עבר ליד האהבה, היא שאלה אותו האם הוא יכול לקחת אותה, אז הוא ענה לה שלא "יש הרבה כסף וזהב, ובשביל האהבה אין מקום". האהבה החליטה לבקש מהגאווה עזרה, "אינני יכולה" היא ענתה, "את כולך רטובה ותרטיבי לי את הסירה היפיפיה שלי". העצב גם היה בסביבה, שאלה אותו האהבה אם יוכל לקחת אותה יחד איתו, אז הוא ענה: "אהבה אני כל כך עצוב עכשיו, שאני חייב להיות לבד".

האושר היה כל כך עסוק באושרו שהוא אפילו לא שמע את האהבה קוראת לו לעזרה. ואז נשמע קול, "בואי אהבה, אני אקח אותך", היא הייתה כל כך מאושרת ששכחה אפילו לשאול לשמו של הישיש הנחמד שלקח אותה. כשהגיעו ליבשה נפרדו דרכיהם, ואז פנתה האהבה לידע ושאלה אותו מיהו הישיש שלקח אותה, הידע ענה לה שזה הזמן, זמן?! שאלה האהבה, מדוע הוא עזר לי? הידע חייך ובחוכמתו ענה לה "בגלל שרק הזמן מסוגל להבין כמה נפלאה היא האהבה"...