עד כמה האהבה יכולה לכאוב. / ~+~סילבסטר החתולה~+~ --> מעיינוש

מתה להרגיש אותך על עורי


לדעת שאתה תמיד איתי...


לדעת שכל מה שאי פעם רציתי סוף סוף התגשם.


וכל אשר קרה ישאר בגדר עבר.


כל הלילות עלייך חלמתי


דמנייתי מדי יום ומדי ליל שאת עורי אתה רק עוטף


בחום ובתשוקה שנדלקה להבה


תציף אותי בכזה להט


שלא חשתי כמוהו אף פעם.


בחלמותיי אני רואה את פנייך המדהימות


מופיעות ונושקות לפניי הנבוכות.


אני יודעת שכל אשר אני כותבת


זו רק אשליה....


אשליה מתוקה שבו אני אהייה שלך...


ואתה תהייה שלי...


ואז נתאחד ויחדיו נהייה .


אבל בבוקר הכל השתנה


חזרתי למציאות הקשה.


אני אותה נערה עם אותה אכזבה


ובליבי כבר לא נותרה תיקווה.


סגרתי בפניי אהבות חדשות.


לא האמנתי למה שיכול לקרות.


לא רוצה להתאהב מחדש


ולחיות על אותו ענן... שישאיר אחריו הרס וחורבן


אותו ענן שהייתי עליו יושבת וכמובן עלייך הייתי חושבת.


רוצה לשכוח ולא לזכור


עד כמה האהבה יכולה לכאוב.


עד כמה כואב הידיעה שהוא שלה ולא שלך


ואינך יכולה לעשות דבר.


מה שנותר לי לצפות עליו


ואולי כשיוצא לתפוס עימו שיחה בנוגע אליו.


אינני רוצה לשוב להתאהב.


אינני רוצה להרגיש את הלב הכואב.