וזה שוב קורה...

ושוב זה קורה...


אחרי אכזבות מאהבות קודמות, הגעת אתה. התחיל לאט... בילינו יחד... לא מיהרנו לשום מקום.


לא נלחצנו, הכרנו אחד את השני... ואז לאחר שבועיים וחצי.. אפילו יותר... הפכנו להיות חברים. וזה היה יפה שזה בא לאט... שזה התפתח באופן לא מסעיר...עברו להם 3 חודשים. ואנחנו אוהבים כעת. כיף לי איתך מאוד- כל רגע שאני איתך אני מאושרת שיצא לי להכיר אותך, מאושרת שאתה איתי, מאושרת שיש מי שאוהב. רוב הזמן...


לפעמים פשוט כיף איתך ואני רואה לך בעיניים שאתה אוהב, וכיף לך, וטוב לך איתי. ולפעמים בגלל כל מיני משפטים ספונטניים שלך אני מהרהרת איך אדם מסוגל לדבר ככה למי שהוא אוהב...


ושוב זה קורה...


גם כשיש לי אותך, זה לא מספיק. המון ריבים, המון סכסוכים, דיעות שונות, השקפות מנוגדות.


אני תמיד אומרת לך שאתה בעדיפות ראשונה אצלי, ויודעת שאצלך זה לא. הלוואי שיכלתי לשנות את זה. אני לא יכולה. זה האופי שלך. קודם המשפחה, החברים, הלימודים- אחר כך אני. וזה כואב... למרות שזה אגואיסטי לבקש שתהיה רק איתי. לא עצם העובדה שאני לא בעדיפות ראשונה שלך כואבת, אלה עצם העובדה שאתה לא רוצה שאני אהיה בעדיפות זו אצלך , זה מה שמכאיב. כי אני מרגישה שאתה משלים אותי, ושאתה כל עולמי- או קרוב לזה.


ואז מגיעים ריבים מטופשים, שהם אפילו לא ריבים מאהבה. הם סתם ריבים מרגיזים. הריבים האלו מתישים אותי... הופכים אותי לאדם קריר גם כשיש לי אותך. ונמאס לי מזה. יורד לי מהביטחון שלי כל הזמן שאנחנו רבים-  כי אני מרגישה שאם אדבר איתך תהיה מסוגל להגיד לי שעדיף שניפרד...כי ככה אתה.. גם שאתה אוהב אותי, אתה לא לגמרי שלי, יש לך עדיפויות אחרות בחיים, יש לך עתיד שונה משלי, ואני כנראה לא חלק בעתיד הזה. גם שכיף לך איתי, אם אני יתלונן אתה לא תנסה לפתור את זה, וכנראה תוותר על הקשר. וזה כואב. ולפעמים אני שותקת, כי אני פוחדת לשמוע תשובה שתכאב, יותר ממה שכבר כואב.


ויחד עם זאת, עם הידיעה שעתיד משותף בינינו יהיה קשה מאוד ליצור בגלל פערים מכל הגוונים, אני אוהבת אותך. אני רוצה אותך. אני רוצה לחיות איתך למרות שזה קשה, קשה מאוד. ואני רוצה להאמין שאתה אוהב כמו שאני אוהבת. למרות שזה לא מרגיש ככה. וזה שוב כואב


כואבים לי כל מיני דברים בחברות בינינו,וכואב לי שהאהבה אולי לא מספיק חזקה מבחינתך בשביל להתגבר . ונראה שלפעמים אתה רק מדבר שאתה רוצה עתיד איתי, אך לא מתאמץ לקיים. ומפחיד לדבר על זה.. כי אולי זה יפחיד אותך, ושוב, תעדיף לסיים. ואז יכאב יותר ממה שכבר כואב. ואולי עדיף לי לחכות, שהאהבה תתחזק, ואולי עדיף לי לקבל תשובה פוגעת פעם אחת, מאשר להיפגע במשך תקופה- כי כנראה שהאהבה לא תתחזק, ועדיין לא יהיה לי מקום בעתיד שלך.


וזה שוב קורה...ושוב כואב... ומפחידה המחשבה איך זה להיות בלעדייך....