רק ידידים

הרבה זמן שאנחנו ידידים טובים
נקשרתי אליך יותר מאשר אל כל האחרים
אבל כנראה שהתקרבנו יותר מדיי
כי הפכת להיות חלק בלתי נפרד מחיי
זה יוצר אצלי בלבול והרגשות מסתבכים
האם זה נכון שאנחנו "רק ידידים"?...
כל החברה רואים אותנו בתור "הזוג המושלם"
וכולם מתעניינים אם היה בינינו משהו או שעכשיו קיים
אני יודעת שאתה מרגיש בדיוק כמוני כי אני מכירה אותך כאת עצמי ואני בטוחה שגם אתה שואל את עצמך מה קורה לך איתי
אנחנו יכולים לדבר שעות, אני מרגישה איתך הכי חופשייה שיש
אני יכולה לדבר איתך על הכל מבלי להתבייש
קרו בינינו מצבים רבים ששנינו הראנו {גם אם בטעות} את מה שאנחנו מרגישים
אני יודעת שאם לא הייתי בטוחה שבסוף אתה תיפגע ממני עכשיו כבר היינו חברים
אני לא רוצה לסכן תידידיות בנינו כי אתה לי יותר מידיי חשוב
ככה שעדיף שאני אסתכל עליך רק בתור "ידיד" ואוותר על ה"אהוב"
אני יודעת שאתה רוצה להיות איתי, ואני יודעת שגם לך יש את אותה ההרגשה
אבל אני חייבת לשמור על הקשר בנינו ולהיות אליך בנושא הזה אדישה
זה כאילו שגם אם יהיה לי חבר ולך חברה תמיד נחפש אחד את השני
תמיד נקווה שהקשר לא רציני

ושוב יש מקום לספק בקשר אליינו אני לא מאוהבת בך אבל פשוט המצבים שהיית איתי בהם גרמו לך לחדור לי עמוק עמוק ללב ולחיים שאני לא יודעת איפה הגבולות בין הכל... הכל מטושטש, אני אוהבת , לא אוהבת , נמשכת, לא נמשכת, רוצה, לא רוצה בכל אופן כרגע "רק ידידים".. זה מה שאני מעדיפה