מכתב לך..ילד

(בננווות תקראוו ותגיבו בבקשה! אני יודעת שזה ארוך אבל זה הכי חשוב לי בעולם וזה שווה את זה... אוהבתתת! :] )


לילה..ואני שוב חושבת עליך. לא אותן מחשבות כמו פעם אבל עדיין חושבת. אז אני כותבת..לא אותם מכתבים כמ אלה שכתבתי פעם אבל כותבת. אז נתחיל מההתחלה..


יצאתי מקשר של כמעט שנה. שנה של אהבה בה היה לי חבר, אהבתי אותו והוא אהב אותי. הכל היה פשוט בלי שאלות, בלי לדעת יותר מדיי, פשוט אהבנו. אבל היום כשאני מסתכלת אחורה וחושבת על מה שהיה בנינו אני לא יכולה לקרוא לזה מערכת יחסים. הקשר הזה או מה שזה לא היה- האהבה הזאת שהייתה ביני לבינו, החברות שלנו שהיום אני מבינה שלא שווה כלום, שכל מילה בה הייתה מזוייפת- הייתה בשבילי הכל. כשזה נגמר היה לי רע, כמה רע רקה' יודע. כשנגמרו הלימודים הגיע החופש הגדול, ולא ראיתי אותו יותר. הייתי עם החברות המשפחה והיה מדהים, הזמן עשה את שלו.. ושכחתי אותו. בסוף החופש עליתי לכיתה י' בבי"ס חדש. במשך השנה, הכרתי אותך- האח הגדול של חברה שלי, נידלקת עליי וניסית להכיר אותי. התחברת אליי לאייסיקיו וכבר אחרי יומיים התחלת להתקשר. עניינת אותי עם הסיפורים שלך, הקסמת אותי בחוכמה ובידע שלך..ולאט לאט גרמת לי לרצות אותך. היינו מדברים שעות באייסיקיו ובטלפון אבל פנים מול פנים- לא. חשבתי שעם הזמן הביישנות תעבור  לנו, ונפתח ונתחיל להיות בב"יס ביחד. רציתי לראות אותך צוחק ולא רק לשמוע, שנצחק ביחד. רציתי שכשאנחנו מתווכחים או רבים, שלא תתעצבן ותתנתק או פתאום תיעלם אלא שאני אתפוס אותך ואצעק וארביץ. רציתי שלא רק תגיד או תכתוב "אני אוהבת אותך" אלא שאני ארגיש שאתה אוהב ואראה לך בעיניים. רציתי לראות את ההבעות פנים שלך כשאני מספרת לך משהו שקרה לי, רציתי שהכל יהיה אמיתי שאני ארגיש אותך- מולי.. לידי..איתי. אבל זה לא קרה, וכנראה שגם לא יקרה..ואולי זה כבר לא חשוב.


בשיחה אחת בטלפון, סיפרתי לך על חבר שלי לשעבר זה שכ"כ פגע בי. אמרת שהוא מגעיל ו-0 אם זה מה שהוא עשה לי. שאלת ואמרת שבטח עכשיו אני לא רוצה קשר רציני ואמרתי שנכון אני לא מוכנה כרגע לקשר. בנחמדות שלך, בשקרים שלך, באהבה שלך גרמת לי לרצות אותך, גרמת לי להתאהב בך. בתמימותי האמנתי שבאמת התאהבת בי כמו שאני בך, ואתה רצית ממני רק קצת חום..רצית שנהיה בקשר ו"נזרום" כמו שאתה אומר. כשלא נתתי לך כלום, כשהבנת שלא יצא לך מזה משהו כ"כ בקלות, חתכת הכל וניפצת את החלום שחייתי בו. הפסקת להתקשר ולשלוח הודעות, ובבי"ס- לא מדברים. שוב חזרתי לאותו מצב שהייתי בו לפניך, הדמעות חזרו אליי בלילה והייתי עצובה גם ביום.החברות אמרו לי שאתה לא שווה שאני יבכה בגללך, אבל כ"כ רציתי אותך שלא יכולתי שלא. בלימודים היה לי קשה להתרכז, כל הזמן הייתי עסוקה בלחשוב עליך- איפה אתה ומה אתה עושה, על מה אתה חושב ועם מי אתה. 


זוכר שאמרתי לך שכשתתאהב תרצה לצעוק את זה? אז עכשיו.. אתה באמת אוהב. אני שמחה בשבילך אבל הייתי יותר שמחה אם זאת הייתה אני. התאהבת בה..אני יודעת..והיא אוהבת אותך! אז למה בעצם..למה אתם לא ביחד? או שאולי אתם כן וגם אותה כמוני אתה שומר על אש קטנה? אוהב בלי שאף אחד ידע..תמיד אמרת שאתה לא רוצה שיתערבו לך בחיים. ואם זה נכון ויש לך חברה אז למה אתה ממשיך לשלוח לי הודעות? ולהמ לא יכולה לעבור שבוע מבלי שנדבר.. ושאני אדע מה איתך? למה הקשר בנינו לא מתנתק אף פעם? למה אני צריכה אותך ולא מסוגלת בלעדיך..


עכשיו- זה קצת פחות ממקודם. כבר הפסקתי לבכות עליך. אני לא חושבת עליך כמעט, אבל מהלב עוד לא יצאת.                                                                                   אחרי הכל, הבנתי שאתה סתם עוד הוכחה לזה שכולכם אותו דבר. לימדת אותי שיעור חשוב בחיים..הראית לי מהי מידת החשיבות בכך שאני פותחת את לבי, וכמה החשיבות רבה, והתוצאה של זה יכולה להיות לפעמים מאוד מכאיבה. אז מהיום, בזכותך אני נזהרת בר לא מאמינה לכל אחד! תודה לך ילד.. באמת תודה מכל הלב. ואני רוצה שתדע שאני לא מצטערת על מה שהיה, או לא היה.. כבר לא אוהבת והפסקתי גם לנסות לשנוא.                                   


לא יודעת מה יהיה איתנו, כי עכשיו אולי נגמרה השנה..אבל שנה הבאה אתה תחזור. אני מאמינה שבסוף תמיד טוב ואולי.. אולי הסוף שלנו עוד לא הגיע.