שני אוהביי היקרים... מתי יבוא היום בו תסלחו לי?

זה מכתב לשניכם. אותם שניים שמבלבלים אותי לגמרי. מוציאים אותי מהחושים.
אני אכתוב את זה בגוף שלישי...
את הראשון אהבתי, עוד מהרגע שחברה טובה שלי(ולא, לא החברה ה-כ-י טובה) נפרדה ממנו. בעיקרון, מאותו רגע שתמכתי בו וראיתי כמה הוא מסוגל לאהוב.
ואהבתי את זה, כ"כ אהבתי את זה שהוא אוהב אותה בלב מלא - אוהב אותה בלי גבולות. כ"כ היה לי קשה לראות אותו שבור. עשיתי כל שביכולתי רק לשמח אותו.
ואז הגיע היום, שהיינו אמורים להיפגש שלושתינו, בתור ידידים כולנו כמובן, למשחק רגיל. משחק תמים. והופ, הגיע הרגע.
עד אותו יום הייתה ביננו משיכה מבולבלת - התחלנו כידידים.. התקרבנו.. משיכה איטלקטואלית ומשיכה מינית כאחד - והיא, במקרה כמובן, לא יכלה לבוא.
מה קרה?
נכון, התנשקנו.
ואני עצרתי את זה [!!] כמה שזה היה קשה... והוא שאל מה קרה... ועניתי.. את שמה של החברה.
והוא כעס. התעצבתי. לא רציתי שהוא יכעס.
הוא אמר "אבל זה נגמר, עזבי אותה.." ועדיין הרגשתי רע עם עצמי. הייתי יותר מבולבלת ממה שהייתי. כ"כ חסרת אונים.
יום למחרת היינו בסוכה, והיא איחרה. שוב התנשקנו. המבט שלו חדר כלכך עמוק מבעד לאישונים עם הניצוץ הזה של האושר. של ההתחלה.
כל כך אהבתי את זה.
והיא באה.... והתנהגנו רגיל... עליי לציין שהיינו זוג שחקנים יוצאי דופן.
ומה קרה? נכון.. הרגש גבר.
ומה אז? התקרבנו.. עוד ועוד... עד שלא היה עוד לאן להתקרב... הלבבות שלנו היו לב אחד. ואני יכולה להגיד שבחיים לא הרגשתי ככה.
אומנם בהתחלה לא ממש אהבנו, התנשקנו בגלל המשיכה ולאט לאט, החיבה, המשחקי מבטים, הנגיעות, הלחישות, השיחות הארוכות והמהנות - כל זה יצר את האהבה שהייתה.
ואז הכל כמובן חייב להסתבך, כמו בכל עלילה שווה, כמו בכל טלנובלה.
הכרתי את החבר'ה שלו. כל חבורת הבנים.
ואז אני הפכתי להיות חלק מהחבר'ה, והחברה הטובה ממקום(^האקסית^) הצטרפה גם היא.. וכמובן גם החברה הכי טובה שלי שאיתי בכיתה..
ואני פלרטטנית, אני מודה, אבל באמת ב-א-מ-ת אני לא יכולה לשנות את זה.
מזה פלרטטנית? מחייכת, נעימה, מגיבה בעדינות - נשית כזאת.
ומה.... החברים שלו לא ידעו שהוא אוהב אותי, והם לא ידעו שהיינו יחד. אף אחד לא ידע חוץ מ2 חברות הכי טובות שלי.
השני - שתכף נדבר עליו - הוא ידע שהתנשקנו. הוא החבר הכי טוב של הראשון. הראשון סיפר לו.
ומה התסבוכת?
הוא התאהב בי.
והראשון קינא בו. הראשון קינא גם בילד אחר מהחבר'ה שאמר כל הזמן שאני יפה.
ולא כעסתי.... לא.. כי ידעתי שזה הגיוני... והבהרתי לו שאני אוהבת רק אותו. אבל זה לא הספיק...
ככל שבערה בו יותר הקינאה, ככה התרחקנו וככה הוא קינא יותר. ולאט לאט האהבה דעכה...
ככל שהוא התנהג אליי יותר מגעיל.. ככה השני התנהג יותר יפה.
ואני ידעתי לשני יש משהו שהוא צריך להגיד לי. הרגשתי את זה כל כך חזק.
ושאלתי אותו...... והכרחתי אותו להגיד לי מה הוא רוצה להגיד. והוא אמר...... הוא אמר שהוא אוהב אותי.
ואני, בלי להשתחצן, הגבתי בצורה מאוד נעימה, ואמרתי לו שזה בסדר, שזה הגיוני ושהייתי רוצה להחזיר לו אהבה אבל אני מצטערת כי יש אחד אחר שנמצא בליבי.
והוא הבין... וזה כל כך קסם לי... כל כך ריגש אותי כל פעם שהוא אמר לי משהו עדין ומתחשב.
שהוא היה אומר "את לא חייבת לי כלום, אני מבין..." ... "לא מגיע לו אותך, תתרחקי ממנו הוא פוגע בך"... "אני א-ו-ה-ב אותך"
וכשהייתי אצלו... לפני שהוא אמר .. הוא ניסה לנשק אותי... ולא הגבתי.. והוא כ"כ פחד.. וזה כ"כ ריגש אותי.
ובפעם השנייה.. שידעתי שהוא אוהב אותי בוודאות... עזרתי לו.. והייתי הנשיקה הראשונה לו, והרגשתי על גג העולם. גרמתי לו להיות כ"כ מאושר! וזה עשה אותי כ"כ מאושרת.
אמרתי לו כמובן שזה היה חד פעמי ושזה לא יקרה יותר. והוא הבין. וזה הטריף אותי שהוא הבין כ"כ הרבה.
ובכל מקרה... כשיומיים לפני זה הייתי אצל הראשון והתנשקתי איתו... התנשקתי גם עם השני. וזה שיגע אותי.
כי לא היה לי לב לעצור אף אחד מהם!!! לא יכולתי לראות אותם מאוכזבים מהעובדה שדחו אותם. היה לי קשה עם זה.
ואז... דיברתי עם הראשון... והסברתי לו "אתה רוצה את האמת? מה עובר עליי? אני לא אוהבת אותך יותר. אני מצטערת" והוא גם הבין.
למה הם תמיד מבינים?! שיכעסו עליי, אני א-ב-י-ן....! זה יהיה הגיוניייי לא מגיע לי שיבינו אותי!
ואז סיפרתי לשני למה הכל חייב להיות מיסתורי. והוא הבין. (הוא תמיד מבין...)
ואז התרחקתי מהראשון. והשני הבין שאסור והוא גם לקח צעד אחורה. ואני יודעת - אני יודעת שאם רק הייתי אומרת לו שאני רוצה, הוא היה שוכח שהוא חבר שלו והיה בורח איתי לעולם אחר - עולם האהבה.
ואני יודעת, אני גם יודעת שהראשון היה כ"כ נפגע, כ"כ מאוכזב ממני... וזה משהו שלא יכולתי לשמור.
אז שתקתי.
והכל נמצא בתוכי.
ואני לא אשכח, לא אשכח את הטעויות שלי.
כי כמו שאני בגדתי בחברה שלי, ככה בגדתי בזה שאהבתי ואני לא רוצה לבגוד.
כל סוג של בגידה, לא רוצה.
כנראה שלא מגיע לי שיאהבו אותי, וכשאני אומרת את זה אני מתכוונת לזה. אז שניכם, אל תגידו לי "דיי מגיע לך, את מלאך..." כי אתם רואים - אני לא.
ואתה.. הראשון... תדע, שאם אתה אוהב... אל תפגין את זה בקנאה... אם אתה רוצה להיות איתי - תגיד לי. אם אתה אוהב אותי, אל תפסיק להגיד את זה.
אם אתה יודע איך לפנק אותי, מה עושה לי כל כך טוב על הלב.... תעשה את זה. כי אני עשיתי את זה לך בכל ליבי. והשתדלתי כ"כ שהקש הדק שמחזיק את אהבתנו לא יישבר.
והוא נשבר... כי לא דאגת לו. וזה נגמר... העיקר שנשארנו ידידים... גם אם אף אחד לא יבין את הרגש שנגמר אבל נשאר כה חזק בתוכנו.
אני בחיים לא ישכח מה שהיה ביננו, כל רגע וגם את היום הכי יפה כשהייתי חולה והגשת לי תה ורצית לנשק אותי ואמרתי לך שתהיה חולה ואמרת לי "אין לי בעיה להיות חולה כל עוד זה בא ממך"
אהבתי אותך מאוד. אני לא אשכח את זה לעולם. ואני מצטערת שבגדתי בך. אולי מתישהו בעוד כמה שנים כשתדע את זה תסלח לי. ואני מאוד מקווה שתסלח.
ואתה... השני.... אם רק היית יודע איזה פרפרים היו לי מהנשיקות איתך... שאפילו שאתה נשיקה 3 זה הרגיש כמו ראשונה.
שאפילו שאסור לי... אני מרגישה אליך רגש חזק ויציב. ואני לא אשכח את היום השני והאחרון שהתנשקנו כששיחקתי את המשחק וכל פעם שהצלחתי נתת לי "נשיקת תמיכה" מעודדת. ששיחקנו בדגדוגים, לגעת או לא לגעת.. ליטופים מצמררים ולחישות עדינות אל הלב. חיבוק נעים שמרגישים לא רק פיזית אלא גם נפשית. אני בחיים לא אשכח את זה.
וחבל... כי אנחנו כל כך מתאימים.
ותודה... כי היו רגעים שגרמת לי להרגיש הכי מיוחדת בעולם כולו.
ותודה.. שהבנת אותי, וידעת שכל מה שהייתי צריכה לפעמים זה הבנה. והרגעה.. ומילים יפות ללב.. אתה סיפקת הכל.
עליי לציין שאני מאמינה במזלות,
ואחרי שהכל קרה בדקתי...... אני מזל דגים, הראשון מזל דגים, והשני גדי.
דגים ודגים - קשהההה... כל אחד רוצה רק לספק את השני ולגרום לו לאושר. ואנחנו שנינו קצת מתוסבכים. ולא יצא בדיוק כמו שרצינו.
והשני... מזל גדי - פשוט מושלמים אחד לשני, משלימים את זה, שני חצאים של לב אחד.
רק חבל שאני צריכה לחפש לי גדי אחר.


מקווה שיבוא היום ושניכם תסלחו לי... על הבלאגן, על הבגידה.. על הכל.


ממני,
זאת ששניכם אוהבים,
זאת שייקח לה זמן עד שתהיה עם הבנאדם שהיא אוהבת באמת,
אני.