אותה הנערה/מאת: נטלי

אני מביטה למראה ורואה ילדה עצובה...

פעם מחייכת פעם בוכה.. אני ממש לא מבינה אותה.

לפעמים את הסודות שלה אני לא יכולה לשמור.. וזה יוצא

מדיכאון... אני צוחקת עליה אני שונאת אותה אני מביכה אותה

אני הכל בשבילה.. אני מחליטה בשבילה מנחמת אותה

מדברת אליה אך היא לא עונה!!! אז למה היא מקשיבה?!

אני הולכת ברחוב ולא רואה אותה לעולם .. רק הצל שלה אחריי

כל הזמן. אני שומעת את הקול שלה כשהיא שרה אני מחייכת כשהיא שמחה

אני מעודדת אותה תמיד ואני בשבילה האחת והיחידה. אני מעריצה את אותה

ילדה אני מעריצה את הלב שלה. את האופן שלפעמים היא עונה האופן שבו היא תמיד מגלה את
הטוב והרע ... אני בוכה כשהיא בוכה כואב לי כשכואב לה

ואני כותבת את מכתבה... כי אני אומרת לה תודה! היא הביאה אותי למה שאני היום ..
בזכות לבה עומד בפניי חלום .. אתגר כה קשה אך מלא כיהלום...

ואני אותו יעבור כמו שעובר היום... אני מביטה במראה אך עדיין רואה ילדה עצובה

ומה יגרום לה לחייך?! כל עוד אחרי שניה היא בוכה.. ועדיין אותה לא מבינה..

אז איך אני הכל בשבילה?! למה אני לפעמים לטובתה למה לפעמים נגדה?

למה אני מדברת על עצמי ואין לי מושג מה אני רוצה!