דף ריק של תקוות

שוב אני אזכיר שמשום מה זה לא שולח לי בשירים אז אני מפרסת פה למרות שזה קטע ולא שיר טוב די לחפורר..





אני רואה דף ריק. ללא אותיות ומילים. בניגוד אלי, בתוכי רצות שיחות דמיוניות ומשפטים שלמים. אני רואה אנשים חיים בצביעות. אני לא הייתי מסוגלת לחיות כך אפילו לכמה דקות. אני רואה אנשים דומים ולא מיוחדים שלא עושים מה שהם באמת היו רוצים. הם מאבדים את עצמם בנסיון להיות כמו כולם ולא שונים. אני רואה בדידות בין המון חברים. אני רואה המון עצב וקנאה, אצל אנשים שלא באמת יודעים מה זו אהבה. אני רואה חיים שלמים במציאות מדומה והדבר היחיד שאני מסוגלת לחשוב עליו הוא: "למה?". למה הצבועים לא מפסיקים עם שקרים וסיפורים?. למה האנשים לא שואפים להיות כמו שהם באמת-מיוחדים?. למה הבודדים לא לומדים יחד מהי חברות?. למה העצובים לא חוגגים יחד שמחות?. ומעל הכל למה האוהבים לא מתאחדים לזוגות?.

בינתיים הדף התמלא במשפטים ארוכים ומחשבות עמוקות. הדף התמלא במהירות בתקוות..