קובץ שירים!...שווה כניסה ;-)

מה קורה לי?/ענבלוש



אני מרגישה שאני בתוכי- משתגעת...

מנסה למצוא תשובה, אך עדיין לא יודעת..

רוצה כל כך הרבה דברים-ויותר מכל דבר אחד!

רוצה להיות מאושרת... רק זה בלבד..

אבל זה כרוך בכל כך הרבה תהליכים...

והכי קשה זה לעבור הלאה.... להמשיך את החיים...

להשלים עם העובדה שאת כבר לא פה..לידי...

להבין כבר...שאת נטשת אותי ואינך כבר לצידי..

לנסות להרים את הראש ולחייך לשם שינוי..

לנשום עמוק ולהשתחרר כבר מן הרגש שבתוכי חבוי..

ולפעמים כשאותו רגש מתפרץ, משתולל גועש ומתפוצץ ...

אי שם בליבי - שלהסתיר זאת כל כך מתאמץ..

אז לפעמים יוצאות להן הדמעות..

ולפעמים יותר גרוע מכך ישנן שתיקות ארוכות...

לפעמים אלו "רק" מבטים..

ולפעמים אלו המילים...

אבל לא משנה מה, תמיד שהוא מתפרץ..

כולם פתאום שמים לב במה ליבי הקט כה חפץ..

האם זה רק במעט קירבה?

חום?.....אהבה?

או האם רק מדובר באיזה מבט אנושי..

ולא כל היום מבטים שרק שופטים אותי..

ואולי בחיוך כל בוקר - אני אסתפק רק בזה

אבל שאוכל לדעת בביטחה שיש לי את זה...

שאדע שיש שם מישהו אי שם שמחכה לי,

שדואג לי, שאכפת לו ממני..

שחשוב לו באמת והוא לא סתם מסוקרן קצת..

שהוא באמת רוצה בטובתי ולא סתם אינטרסנט..

ואולי האיש הזה לא קיים

כי כבר לפני הרבה זמן מעיניי נעלם...

ואולי הוא עדיין קיים אך רק בליבי

ולא מוחשי, פיזי- לידי, בשבילי...

ואולי זה איזה אדם שמביט מלמעלה במבט ורוד, מעין מלאך כזה

אבל אם הוא נמצא שם, למה הוא לא עושה כלום כל הזמן הזה?!

למה הוא לא שולח אליי קצת אהבה...

ואם לא זה אז אולי איזה מילה טובה?

ואפילו אסתפק בחיבוק..

ואם אי אפשר את זה אז איזה חיוך?

אבל שום דבר- רק מבטים קרים..

כולם מסביב אותי רק שופטים..

ומתי זה יגמר? ויהיה לזה קץ!

מחפשת תרופה...לליבי שעוד מעט יתפוצץ...

מנסה למצוא תשובה, אך עדיין לא יודעת..

אני מרגישה שאני בתוכי- משתגעת...



===============================



לא יהיו פה יותר מעכשיו/ ענבלוש



כל אותו המבט על מה שהלך, לא יהיה פה יותר מעכשיו.

כל אותו החיוך, כל אותה השמחה לא תופיע עוד שוב על פניו.

כל אותה מבוכה כל אותה השתיקה לא יופיעו פתאום כך לפתע.

כל אותה התקופה כל אותה חוויה כאילו נעלמה- ומתה.

ואותו האדם הקלוע בגוף איש שאינו מסוגל כבר לנוע...

על אותה הנשמה בגופו של אדם שמרגיש כבר מעט פגוע.

לא נראה שוב אדם שרצינו לראות

לא נרגיש את אותם רגשות.

כי החור שנוצר בולע הכל.

ופותח הוא לוע מאיים וגדול

ואותו המבט ואותה השתיקה

ואותו החיוך ואותה מבוכה

ואותה התקופה ואותה השמחה

ואותה האדם

לא יחזרו עוד שוב לעולם!



================================



פתחת את ליבי/ ענבלוש



את המפתח לליבי ננתי לך,

עוררת בו רוחות סערות סכנות

שהביאו אהבות ועוד מיליון רגשות

ופתאום את המפתח זרקת לים- כך לפתע חתכת

ואני נותרתי לבד עם ליבי שפתחת.

והוא פתוח מחפש אחר אותו האחד שיוכל אותו לסגור

לסגור פשוט כמשמעו והלאה כבר לעבור...

שיהיה סגור ושלם..

ואז אולי אוכל להתעלם..

מן העובדה שאת כבר לא כאן לצידי

טלפונית אלקטרונית אך לא פיזית לידי.

ולא עשית זאת מרוע אלא מטוב,

ועכשיו זה פתח רק תקופה של מכאוב...

ותקופות נפתחות ובו זמנית נסגרות

ורק עיני ממשיכות להוריד את הדמעות

הדמעות על מה שהלך ועל מה שלא היה

הדמעות על אותה אהבה אבודה.

על אותו רגש לא הדדי לא מובן,

שהולך ומתעצם עם הזמן.

ולמה נקשרתי בצורה כה מפחידה

ולמה איני מסוגלת לעבור הלאה כמו כל סתם ילדה..

ולמה ולמה ולמה ואין מענה

אין תשובות וליבי מתענה...

ומושכים וקורעים ורומסים אותו,

והוא נשאר במקומו - מתקרב אל מותו..

ואולי הוא כבר מת או שמה גוסס

כי מטר של דמעות על גבו מתמוסס...

וליבי הפתוח לא מצליח לסגור

את הקרע העצום או אולי את הבור...

מנסה להמשיך הלאה .... מנסה לעבור

ולא מצליחה להתנתק מן העול והשחור..

ועיני שוב דומעות בלי הפסקה..

על אותה התקופה שהייתה ולא הייתה...



================================



מסע אל מעמקי הלב/ ענבלוש



יצאתי למסע אל מעמקי הלב

וגיליתי שמחה ועמה גם כאב

גיליתי דלתות המובילות למערות

מערות ארוכות שלעולם נגמרות

הטומנות בתוכן הפתעות עד בלי דיי

ומידי פעם מופיעות הן בחיי

גיליתי שם סודות שמעולם לא ידעתי

ולא זכרתי לאן אני הולכת ומהיכן הגעתי

והעבר, ההווה, העתיד הכל התערבב

ושמחה, אושר, דמעות וכאב

היו לפתע יחדיו למשהו אוהב

למשהו כזה שנקרא אהבה

למשהו שנותן אך גם דורש קירבה

משהו שמפזר חום של שלווה

משהו שכולם רוצים בו לחוש

משהו שגורם לריגוש,

משהו שנקרא אהבה

משהו שקשה להגדיר במילה...

את כל זאת מצאתי במעמקי הלב

את השמחה וגם הכאב...

אך יותר מכל מצאתי..

לאן אני הולכת ומהיכן הגעתי

ונוכחתי להבין

שהגעתי מאהבה ואני הולכת לאהבה

ואצטרך בדרך לפזר מעט קירבה

ולנהוג בשלווה...

לערבב את הכל עם המון חום וסבלנות

על מנת שבסוף אגיע לסוד החברות

שגם הוא טמון במעמקי הלב

וגם הוא דורש יחס מסור ואוהב!



===============================



ללא מילים/ ענבלוש



ואחרי הרבה זמן, תקופה ארוכה.

אתה לפתע מגלה שזו רק מכה,

נטרקת הדלת בפניך פתאום,

ומסתבר שזה ככה לא מהיום.

חבריך הם לא חבריך,

אהוביך הם לא אהוביך,

עכשיו אתה יודע בלי התלבטות,

מהי באמת חברות,

ואתה נוכח לדעת שעוד לא נפגשת באחת כזאת מעולם!

ואתה מקווה בכל לבך שתזכה להיפגש איתה לפני כולם.

אותם "חברים" לא יהיו שם בישבילך,

ומתברר שהם רק צחקו מאחורי גבך.

טריקת דלת כואבת, פיזית ורגשית,

הרגשתי כשזה קרה - חד משמעית!

אני מרגישה כל כך לבד,

בלי אף אחד...

אין עם מי לדבר, או לחלוק

או לשתף במשהו מתוק.

אין על מי להישען בשעה קשה,

ואי אפשר להתחיל תקופה חדשה,

כי זה נשאר לך כמו אבן בלב,

לא זז וכל כך כואב...

אתה מרגיש נבגד,

מכל הכיוונים,

כי עכשיו אין לך חברים

אין לך אף אחד!



================================



פוחדת/ ענבלוש



אני פוחדת....

פוחדת לאבד..... את עצמי

את האני הייחודי שלי....

פוחדת לאבד .... את מה שרק אני יכולה לתת..

פוחדת לפתע לגלות את האמת...

פוחדת לאבד אותך... שלא תהיי כאן לצידי

פוחדת להרגיש שאת כבר לא לידי...

פוחדת להיפגע ממה שכבר נפגעתי..

פוחדת לאבד את המקום ממנו באתי...

פוחדת להישבר...פוחדת לדבר

פוחדת ללכת למקום אחר...

פוחדת להיות, פוחדת לא להיות...

פוחדת לא להגשים חלומות...

פוחדת לא לדעת מי אני

פוחדת לא לדעת מה אני...

פוחדת לא למצוא את השלווה..

פוחדת להיפרד מהאהבה

פוחדת שלא אוכל להתגבר

פוחדת שלפתע אגרר

ואפול אז לתהום.. ולא יהיה מי שיושיע

פוחדת שלא אצליח למעלה להגיע...

פוחדת מפחדים....



פוחדת מהחיים...



================================



בלתי ייאמן/ ענבלוש



אף פעם לא האמנתי שאפשר לאהוב כך בן אדם.

עד לרגע שהכרתי אותך... והשתנה לי על העולם..

את הולכת ומתרחקת .... והאהבה שלי אלייך רק גוברת..

זה לא סתם.... אהבה .... זו אהבה אחרת...

אהבה שונה..... אהבה... פשוט מיוחדת...

וכעת את כבר לא פה... ועולמי הפך שממה...

יושבת בחדר שחור... ומסביב דממה...

בוכה וזועקת... אך עולמי חלל..

אין מי שיושיט יד...שיאמר לי שבסוף זה יחדל! ..

חושבת עלייך ...רוצה להיות קרובה..

אך את אינך כבר כהרגלך מגיעה...

כשהופעת בחיי לא הבנתי ...

מה נפל בחלקי .... לאן הגיעה אהבתי..

לא האמנתי שתהיי שם ואני רק אצטרך לקחת...

ועכשיו כל שנותר הוא תמונה אשר על השולחן מונחת...

למה הלכת??? מה עשיתי כה נורא???

אוי... כואב לי ... כואב לי נורא!

ואש בתוכי .... שורפת את הנשמה...

וליבי נותר עם צלקת עצומה..

דמעותיי לא פוסקות...

בכל רגע מופיעות ...

על אותו כאב ... כה ממושך..

כאב על אדם שהלך..

יודעת שלעולם היא לא תחזור...

אך הכאב ממשיך... וגדל לו החור...

החלל העצום שהשארת כשהלכת..

איך להיפגע כל כך לי נתת ???



================================



עוצמת עיניים..../ענבלוש



עוצמת עיניים, נושמת לרווחה...

מנסה להיזכר בכמה רגעי שמחה..

אך כל הזמן... כל רגע.. ללא הפסקה...

מתרוצצות במוחי מחשבות על אותה התקופה...

תקופה בה פרחתי והייתי מאושרת...

תקופה בה הייתה ילדה לגמריי אחרת...

תקופה בה החיוך לא ירד לי מהפנים...

תקופה בה חשבתי- החיים יפים...

אך לפתע פתאום... התנפץ החלום...

התקופה נקטעה כך מבלי לומר שלום....

זה קרה כל כך מהר לא הספקתי לנשום...

ואח"כ זה כבר לא השתנה... עד הלום..

מילדה מאושרת מלאת שמחת חיים

הפכתי לילדה שבוכה .... נמחקו החיוכים..

כל דבר מזכיר לי אותך... הבן אדם הכי מדהים בעולם..

את אותה הקריצה כל בוקר... והחיוך המושלם..

ההקשבה, הדאגה, ההבנה וכל אותם דברים נפלאים..

שכל כך עזרו לי ברגעי הקשים..

ועכשיו כשאת לא פה יותר...

נשארתי מאחור לא מצליחה להשחרר...

מקווה שביום מן הימים ליבי ירפא מפצעיו הרבים

ואוכל שוב לחייך כשנזכרים בזכרונות היפים...

ואם את רואה כוכב בשמיים מנצנץ באופן מיוחד..

דעי שאני חושבת עליך .... עלייך בלבד!