נסיך שלי.. אתה כ

כבר עבר המון זמן.
לא שמעתי ממך.
לא ראיתי אותך.
לא נגעתי בך.


לא אמור להיות אכפת לי יותר, הרי אמרת שכלום לא מתאים לך, ומאז עברו כמעט 4 חודשים אבל העניין, שכן אכפת לי.
זה לא שלא המשכתי הלאה, כי במובן המוחשי כן המשכתי, אני יוצאת עם מישהו, ויש עוד אחד שמציע קשר, באמת שלא רע לי מהבחינה הזו - אני לא לבד.
אבל בלילה, לפני שאני נרדמת לגמרי ורצות כל המחשבות על כל מה שקורה, עולות גם המחשבות עליך.


נזכרת בפגישה הראשונה, בנשיקה הראשונה שהענקת לי, בשמחה הענקית בכל התקופה הזו, החיוך שלא ירד מהפנים, בפרפרים בבטן לפני כל פגישה,
אני פאקינג רעדתי בכל פעם שראיתי אותך.
והכי מוזר? שבשבילך זה לא היה קשר רציני, לא שמעתי אותך קורא לי "החברה שלי" יותר מדי פעמים.
אתה יודע מה?, אני לא כועסת, גם לא מאוכזבת ממך - כי הענקת לי כ"כ הרבה אושר, נראה לי שאף אחד לעולם לא גרם לי לכזאת שמחה.


אבל הגעגועים האלה, לא עוזבים אותי.
כשאני אומרת לחברות "אני מתגעגעת אליו" הן אומרות לי "תפסיקי כבר".
ולחברים? אני לא אומרת, הם אלה שאומרים לי "למה נפרדתם?!".
נפרדתם? לא! לא נפרדנו, אני לא לפחות.
אתה נפרדת, עזבת, ויתרת, על משהו שאף פעם לא היה יותר מדי רציני, רק עכשיו אני מבינה כמה לא רציני זה היה וכמה נתתי לקשר הזה יותר מדי חשיבות.


נסיך שלי.
נסיך, אתה לא יודע כמה אני מתגעגעת, לחיבוקים, לנשיקות, למבט שלך, שכל פעם הייתי מסתכלת בו ומרגישה כל כך טוב.
איך בכמה ימים הכל נהרס לי, לי לא לנו, כי כנראה שלך כמעט ולא היה אכפת.


קשה לי לומר לך "תהיה מאושר", כי אני רוצה להיות חלק מהאושר שלך.
על הרעיון שתהייה שלי כבר מזמן ויתרתי.
הגעגועים אליך לא יעלמו אף פעם.
מסתפקת בזה שתמיד תשאר שלי -
במחשבות.



מתגעגעת, לכלום כנראה - אבל מתגעגעת.