שוב פעם דמעות בעיניי!!!!סיפור אמיתי

זה התחיל ביום שני ...אני עברתי לידי בית קפה במרכז וראיתי אותך חברה שלי ישר קלטה ששמתי עליך עיין ואז היא סיפרה לי עליך היא אמרה שזה העסק שלך ושאתה מחפש עכשיו מלצריות..ופיתאום עלה לי ראיון לראש התקרבתי אליך ושאלתי אם אתה מחפש מלצריות ועניתה לי שכן השארתי אצלך את הטלפון שלי...לא ידעתי שיש לך חברה היא חברה שלי לא אמרה לי כי כנירא שגם היחא לא ידעה מיזה...כשגילתי שיש לך חברה אני אמרתי לעצמי שאני אפילו לא יחשוב על להתחיל איתך ופתאום התקשרתה אליי רציתה שאני יבוא לעבוד ב 16:00 ואמרתי לך שאין לי בעיה ובסוף לא באתי העדפתי לא ליראות אותך יותר....היתקשרתה והתקשרתה ואני לא עניתי....עברו 3 חודשים ושוב פעם ראיתי אותך בבית קפה והפעם אמרתי לעצמי אני לא מוותרת אני ילחם עליך עד הסוף שוב פעם ניגשתי אליך וביקשתי להתחיל לעבוד והסכמתה.....יום למחורת התקשרתה אליי ורציתה שאני יבוא לעבוד אצלך כל יום בבוקר וביגלל שאני לא לומדת אז הסכמתי...באתי בבוקר לעבודה ראיתי אותך הרגשתי פרפרים בבטן היה לי כל כך כיפ לעבוד איתך...פשוט לא הפסקתי לחייך מרוב ששימחתה אותי כל כך רק אם מבט אחד עליי!!! ואז אם הזמן סיפרתי לך על הרגשות שלי כלפיך דרך מכתב...ותוך כידי היינו מתראים בערב לא תמיד לפעמים....ואכן כן אני אפילו זוחרת את הנשיקה הראשונה שלי ושלך זה היה כשנסענו ביחד לבסיס ליד ירוחם כמוון שזה היה לפני המכתב ץץץבקיצור.. כשקראתה את המכתב התקשרתה אליי אמרתה לי שכל מה שאמרתי במכתב שזה לא סתם מילים ושאתה לא רוצה לפגוע לא  בי ולא בחברה שלך ואז כל יום הייתי חייה בתקווה שלילה אחד תבוא אליי ותגיד לי שאתה שלי לעולמים אבל זה לא קרה התחלתה ליהיות עצוב בעבודה אתה לא מתייחס אליי כמו פעם אתה לא מחייך ולא כלום..ואז שאלתי אותך מתי אני יראה אותך ואמרתה לי שאתה לא יודע ואז פשוט דמעות עלו בעייני התקרבתי אליך ואמרתי לך בלי שאף אחד ישמע...אתה לא צריך להתעמץ שפשוט הבנתי אותך ואז נתתי לך איזה תירוץ שאני צריכה לנסוע לבאר שבע לעשות איזה שהן בדיקות ובקיצור שאני צריכה להשתחרר ב13:00 והלכתי בדיוק באחד בצהוריים בלי חיוך אפילו בקושי אמרתי שלום כי הבנתי שזאת עוד אחת אכזבות שאני מקבלת בבום...ועכשיו אני יושבת אם עצמי וחושבת אולי פשוט לא הייתי צריכה לראות אותך באותו היום ביום שני אחר הצהוריים קשה לי המחשבה שעכשיו אני לא יראה אותך יותר לעולם ושבליליות אתה חבק אותה ולא אותישאתה נוגע בה ולא ב...ומה יהיה אם הבטן שלי כל כך אהבתה אותה והיא אהבה אותך ועכשיו אתה יותר לא תיגע בה...ועכשיו אני יושבת וכותבת את המכתב הזה וכולי דמעות ומקווה שיום אחד תתקשר ושוב תירצה אותי ליראות!!!יושבת ליד הטלפון ומחכה שיצלצל...אבל אתה יודע מה הכי אהבתי אצלך????שאתה לא סתם בן אדם אתה בן אדם מיוחד...אבל החיים מאכזבים כל החלומות שלי הפכו לאשליות!!!ושוב פעם אני יושבת אם דמעות בעיניים וניזכרת אני איך אמרתה לי "אני לא רוצה ליפגוע בך" אבל פגעתה וליבי שוב נישבר...איך אני ימשיך לחיות  כי אני טיפשה מתאהבת ובסוף מתאכזבת ממשהו שהוא לא הדדי אז לא שווים החיים שלי...מצטערת אבל אני לא יכולה להמשיך לכתוב כי עיניי כבר את המיקלדת לא רואות מרוב דמעות...אבל תודה לך ..על אותה הנשיקה שאותי בילבלה...אוהבת אך לא יודעת אם המשיך לאהוב...עברתי הרבה אכזבות אז גם את זאת נעבור!!!!


נ.ב


תחפםש לך מלצרית אחרת כי לעבוד אצלך אני לא ימשיך........


ביי


בנות תגיבו למכתב זה מאוד חשוב לי בבקשה....