אהבתי אותך עד כאב

שנה עברה מאז שהכל התחיל להסתבך, והיום אני יושבת פה לבד בלעדיך, אחרי שהשלמתי
עם המצב.

לא ניהיי ביחד לעולם, למרות האהבה העצומה הזאת בנינו והכל בגלל הסמים.

לא הבנתי את משמעות הדבר שהצעת לי לנסות גם, חשבתי שזה חד פעמי והכל יחלוף ולא
יחמיר...

לא ידעתי שמאותו הרגע החיים ישתנו, אתה תכניס לפה את ה"כדור" והכאב והעצב יתגבר.

ומשם הכל התחיל להסתבך, החברים והמסיבות ואצלנו הכל דואך,

אתה צועק מתעצבן מתאלם ממני כאילו כלום ואני סופגת את ההשפלות הנוראיות ממך ובוכה
בשקט.

ימי שישי הפכו לסיוט רק ישנים ישנים ולא עושים כמעט כלום

ועד שאתה כבר קם ומחבק אותי חזק, נזכר שיש איזו מסיבה.

ואני נשארתי לבד ספגתי את הכל בשקט.

פעם היתה לנו אהבה כו מושלמת, חיבקת, הקשבת ולקחת אותי לסרט

היה לנו טוב עד שהרסת הכל והיום אתה שם ואני יושבת לי פה.

עברה שנה אחרי שהכל נגמר בנינו ועדיין שורף לי מבפנים.

אולי יהיה מאושרת בעתיד, אבל אהבה כזאת גדולה לעולם לא אמצא.

אחרי כל כך הרבה זמן הפצע רק הגליד, כואב עדיין מבפנים ומבחוץ יש "שמחת חיים".

למה ההיתה צריך להרוס, אהבה גדולה שהיתה מושלמת,

הכאבת לי כל כך, השארת אותי זרוקה בריצפה והלכת,

הסתדרתי לבד, היה לי קשה, מודה

היום אני יושבת פה חזקה,

והפעם הבטחתי לעצמי,

לא, לא אשבר.



כואבת ומתגעגעת עד טרוף

קרן