לא מאמין שככה עשית!!! -בבקשה תגיבו !!!!

התקשרתי אלייך שבוע אחרי שנפרדנו מאז הפרדה לא דיברנו החלטת שהכי טוב זה לנתק ככה את הקשר שזה לא יכאב לאף אחד.אני התחננתי אלייך שניפגש לפחות אמרתי לך שאי אפשר לנתק ככה קשר אחרי שנתיים אבל את עמדת על שלך לא רצית שזה יותר יכאב.אני לא קיבלתי את ההחלטה הזאת אבל הפעם זה לא היה ניתן לשינוי.דיברנו בטלפון לפחות שעה שתינו בכינו (בעיקר אני) את אמרת שאת רוצה להיות עכשיו לבד,שאת לא רוצה שנמשיך להיות ביחד ואז שניהיה יותר גדולים זה לא יכאב.אבל אני התעקשתי אמרתי לך שאני לא מוכן לוותר על אהבה,בטוח שלא לוותר כדי לדעת איך יראו חיי עוד עשרים שנה.ניסיתי לשכנע אותך לחזור בך מההחלטה אבל הפעם את החלטת לעמוד במילה.אני לא השכח את אותה שיחה היא עדיין חקוקה בזיכרוני,כל מילה ומילה.אני המשכתי להתקשר הבנת שאני לא יוותר ואז אמרת לי שאת לא אוהבת אותי התחלת להתייחס עליי בצורה מגעילה ואני,אני הרגשתי פשוט רע.לא האמנתי שזאת את.ניתקנו...יום למחורת הלכתי עם חברים לים שיחקנו שש בש נכנסו לים (בערך מה שכולם עושים)היה חם ואז החלטתי ללכת לקנות ארטיק ואז ראיתי אותך יושבת שם על הכורסה עם איזה גבר זר.לא האמנתי החזקתי את עצמי כדי לא לבכות(סה"כ שבוע וחצי אחרי שזה נגמר).ראית אותי כל הזמן הזה ואפילו לא באת להגיד שלום הפכתי לאוויר ככה פתאום.לקחתי כיסא ישבתי בצד והסתכלתי עלייך עם הגבר הזר ראית אותי שוב עיניינו נפגשו ואז קמת והלכת איתו.אני הלכתי וקראתי לך ורק אז באת אמרת לי שאת לא רוצה שזה יהיה יותר קשה ואת לא רוצה לסיים את זה מגעיל.ואני שואל את עצמי לסיים מגעיל?!?! את סיימת קשר של שנתיים בטלפון כדי שלא יכאב לך ואז אני רואה אותך עם מישהו אחר(ידיד אמרת כאילו זה משנה)ואחרי הכל את לא באת להגיד שלום.אז במכתב הזה אני לא פונה עלייך אני פונה לאלוהים.אלוהים תגיד לי למה אנשים טובים בסוף הכי סובלים?!?!?!