אוהב אבל...

במשך שנה וחצי הייתי מאוהבת באחד, רק אחד ולא יכולתי להסתכל על אחר. במשך שנה וחצי הוא אהב אותי גם, רק אותי ולא רצה אחרת. אבל במשך כל הזמן הזה שנינו לא עשינו עם זה כלום, היינו הידידים הכי טובים ופשוט לא יכולנו להרוס את זה, לא יכולנו להסתכן וכל אחד מאיתנו שמר את זה בלב. אחרי תקופה כל כך ארוכה ואחרי כל כך הרבה עצב הגיע הרגע ששנינו הרגשנו שאנחנו חייבים לדבר על זה, חייבים להוציא את כל מה שהרגשנו במשך הזמן שאנחנו מכירים וכל כך אוהבים והייתי פתאום הכי מאושרת בעולם, הבנתי שגם הוא אוהב אותי וכל העצב הפך לאושר!


אנחנו חברים עכשיו... כבר חודשיים וקצת ואוהבים אחד את השני המון, אבל למרות האהבה הגדולה יש משהו שמרחיק אותנו, מעין פחד שנשאר מפעם וכל נשיקה מלווה באי נוחות בהתחלה. אני לא מצליחה להתחיל כי אני לא יודעת אם זה הדבר הנכון לעשות ולא מבינה למה הוא לא עושה את זה קודם. לפעמים אנחנו פשוט נשארים מחובקים.


אני כבר לא יודעת מה לעשות כי אני אוהבת אותו כל כך ואני יודעת שגם הוא אוהב אותי. אבל אני רוצה שהוא יראה את זה, אני רוצה שהוא ינשק אותי ושנרגיש שזה הדבר הכי נכון.