לך.. (או לי...?)

אתמול בלילה, פתאום עלתה בי שוב העצבות, העצבות הזאת שלא מניחה, שמנדנדת אותי הלוך חזור, מבלבלת אותי, מסחררת אותי כאילו הייתי על קרוסלה...

נסעתי, נסעתי כדי לראות, כדיי להרגיש... אוי כמה שהרגשתי, הרגשתי כ"כ עד שהחזה שלי יכול היה להתפוצץ, לא יכולה לתאר את סערת הרגשות שהתחוללה אצלי באותן השעתיים, כן כן...חוץ מלפגוש אותו נפגשתי גם עם האהבה, השנאה, החוסר אונים, הלבד, הרצון להיות ביחד, רציתי לחבק, לנשק, כעסתי, כ"כ כעסתי! כעסתי על האטימות או על חוסר הרצון ואם אכן מסתתר שם חוסר רצון, אז כעסתי על חוסר הכנות...אחח אלוהים יודע כמה כעסתי! אבל כ"כ רציתי אליו, רציתי כ"כ ליפול לזרועותיו, רציתי שיחבק וינשק ושיגיד שהכל יהיה בסדר מעכשיו אבל הוא פחדן...!! או שקרן...! אני עדיין לא יודעת..אבל היא אמרה שהוא לא שקרן ושהוא רק פוחד..היא אמורה לדעת, כי היא מכירה אותו, כי הם חברים טובים.. והיא.. היא החברה הכי טובה שלי (או שאני רק מנסה לשכנע את עצמי..?)

וחזרתי, ובכיתי , בכיתי כ"כ הרבה!!! יומיים רצוף רק בכיתי! ואח"כ כבר לא יכולתי לבכות יותר, והרגשתי יותר טוב ואז... אז הוא התקשר פתאום, לא יודעת מה עובר עליו.. הוא כאילו לא מוכן ללכת... לא! שלא ילך! אל תלך! אני מתחננת, אוחזת עוד קצת בכפות ידייך, בקצות האצבעות, נאחזת, בכל כוחי! הכל, הכל כדיי שתשאר! תשאר איתי! פעם אמרת לי "לא יכול שלא איתך.."

זוכר...? זה היה שקר..? או שזו הייתה אמת שהיא כבר לא? לא.. לא יכולה ככה, לבד..

תחזור, הכל מתבלבל אצלי, תאזן אותי, תן לי להבין, אל תתייאש, אל תפחד, אני כאן, אנחנו ביחד אל מול הפחד!

בבקשה תחזור, קשה לי ככה, מה עושים עם כל עצמת הרגשות הזאת? איך מתמודדים..? איך...?

לא..הכל לא יחזור להיות כמו שהיה, הכל אחרת וכ"כ שונה.

היית הקש האחרון.. היית עוד שריטה אחת אחרונה ששברה את ליבי וחצתה אותו לשניים..

וכן, כנראה שהיית...



ממני.. שעדיין..