כואב לכתוב

היד לא שבורה... רק הלב.. טיפה.. סדק קטן.. אפילו לא רואים אותו.. כמו חתך מנייר.. דק.. אבל כואב.. גם בלי שנוגעים בזה.. כואב רק כשזזים.. כשנושמים.. באמת שזה כלום.. וזה גם צורב קצת כשהדמעות שוטפות את הלב.. הן מלוחות.. העיניים לחות ודמעה אחת מתגלגלת במורד הלחי.. ועוד אחת .. ועוד אחת.. זו נשארה על שפתיי..
 
אני לא אראה לך שכואב לי לכתוב. אני אמשיך לחייך לידך. אני אמשיך לשמוח איתך כשתספר לי על הבחורה הזאת.. והבאה.. וזאת שאחריה.. אני לא אגיד שאני אוהבתעד עומקי נשמתי.. אני לא אחכה יותר שאתה תתאהב.. אני לא אחלום יותר שתנשק.. אני לא אקווה שיהיה סוף יפה לאגדה... אני..
 
אני בסדר. באמת. רק קצת כואב לי לכתוב.