Angel-פרק 9

השם השתנה כי לא כותבים מלאך באנגלית כמו שכתבתי. כותבים כמו שכתוב עכשיו.



הנה ההמשך:



"סופסוף אני בפנים." חייך סיורן בסיפוק. הוא התיישב בנוח על תת התמודה של לין.
"עכשיו אני שולט בכל... בכל..."

_



שתי הילדות היו כבר במכונית בדרך לבית הספר. בדרך אנג'ל קראה את עיתון הנוער האהוב
עליה. "תשמעו איזה רעה ילדה אחת. היא לקחה לחברתה הטובה את החבר שלה, והסיטה אותו
נגדה, והסיטה את החברה נגדו, ואז היא דפקה את שניהם."

"דווקא נשמע מגניב." חייכה לין ברשעות.

"מגניב?!" התפלאה אנג'ל. "זה נורא!"

"אני גם הייתי עושה את זה במקומה."

"את צוחקת?"

"לא."

"אם כבר הייתה לה סיבה לעשות את זה..."

"לא צריך סיבה בשביל זה. אפשר לעשות את זה סתם, בשביל השעשוע."

"לין! לא מתאים לך!" קראה אנג'ל. "מה את פתאום חושבת דברים כאלה?!"

"לא יודעת." הודתה לין. "נראה לי שעולם חדש נפתח בפניי."

"עולם?" אנג'ל לא הבינה.

"לא חשבתי מקודם כמה כיף זה להיות רעה... לא יודעת... מהיום אני אהיה הכי רעה. לא
יודעת... יש לי חשק פתאומי, מאז הנפילה שלי במקלחת."

"נראה לי שפשוט נפלת על הראש. זה מה שקרה לך."

"תשתקי יא מגעילה." צעקה עליה לין.

"בנות! די לריב!" ביקשה הסבתא. "לא מתאים לכן. אף פעם לא רבתן. מה קרה לכן פתאום?"

"יא מכוערת. מגעילה. שכל של פרה. הייתי רוצה לאכול אותו. ממ..." חייכה לין.

"לין! למה את עושה את זה? מה קרה לך?"

"באמת לין." נאנחה הסבתא. "נכנס בך הסטן או מה?"

"תשתקי יא זקנה." חרקה לין שיניה.

סבתא ואנג'ל היו פשוט בהלם. סבתא אמרה: "נראה שללין יש היום מצב רוח..."

הן בדיוק הגיעו לבית הספר. אנג'ל נפרדה מסבתא בחיבוק, ולין נתנה לה סטירה.

"מה את עושה?!" קראה סבתא. "את מדאיגה אותי לין! למה את מרביצה לי? אני סבתא שלך."

"מה את מתלהבת מזה יא מכוערת. יא מקומטת, חתיכת בצק וורידים. מממ... נשמע טעים."

"זה עובר כל גבול!!!" צרחה סבתא. "אמא שלך חולה ואת עוד מוסיפה נזקים?! מה קורה
לך?"

"סליחה אני..." לין תפסה בראשה. "זקנה מנוולת. תמותי!" לין שוב תפסה בראשה ועצמה
עיניים, כלא מאמינה. היא ברחה לתוך הבניין של בית הספר.

"אני לא מאמינה." מלמלה אנג'ל. "לין היא נשמה טובה. איך היא פתאום ככה? איך זה?"

"לא יודעת." נאנחה."טוב.. לכי לבית הספר. שלא תאחרי."

אנג'ל נפרדה מסבתא, והיא נסעה לדרכה.

"אנג'ל!" ניגש אליה תומאס. "הגעת!"

"כן... הגעתי." חייכה אנג'ל.

"את נראית כאילו משהו קרה לך..."

"לא ! זה סתם!" קראה אנג'ל. אני מתה מעייפות פשוט..."

"אה... אני מבין... אז את זוכרת שאנחנו בני זוג..."

"היא לא יכולה להיות בת הזוג שלך." התקרבה אליהם לין. "היא רוצה להתכונן למבחן הזה
בחשבון, שיש עוד חודש. אני לא מתכוננת, כי זה בסך הכל עוד חודש... בכל מקרה, אני
אבוא איתך אם אתה רוצה."

"טוב... בכל מקרה חבל אנג'ל. אני מאוד מחבב אותך, וחשבתי שנהיה ביחד."

"בוא תומאס, נלך." חייכה אליו לין במתיקות, ושניהם הלכו. אנג'ל הייתה בהלם.

"איך אחותי..." מלמלה אנג'ל. "רגע! אולי זה קשור למשימה שלה?"

באותו רגע ראתה את רועי. הוא ישב על המדרגות, והיה עצוב. כמו תמיד.

היא נזכרה במשימה שלה. להתחבר עם בעל עיניים נוגות... להתחבר עם מישהו עצוב... כמו
רועי... היא ניגשה אליו.



_



לין הסתגרה בשירותים. היא הרגישה שהיא משתגעת. היא התחילה לעשות שטויות... היא אף
פעם לא התעניינה בבנים, אז איך היא התחילה לצרפתת את תומאס? איך היא נהייתה כזאת
מגעילה? "אני אסביר לך הכל." היא שמעה קול בתוכה. "הכל..."



המשך יבוא...