התמודדות עם האמת

תמיד חשבתי שאני אשמה , ובגללי אנחנו תמיד רבים , זוכר? זה מה שאמרת לי תמיד...


"את אשמה, רואה איך את מתנהגת ?" ואני האמנתי לך ותמיד האשמתי את עצמי , כל פעם אמרתי  לעצמי "את מטומטמת למה את מתנהגת ככה"


שבעצם לא הבנתי שאתה פה שמנסה לדרוך עליי ואתה זה שמקנא בי ואתה זה שהשנאה נוטפת מבין שיניו .


ואתה זה שלא בסדר, הרי עם כולם אני מסתדרת יש לי המון ידידים וחברות אבל אתה זה הבדד ..


כי בעצם תשאר לבד בקצב הזה...ואני לא ישקר לך , עצוב לי כי זה המצב שלך אבל אני לא יעשה כבר כלום כי הרמתי ידים


והבנתי אתה זה המגעיל בנינו ...אתה זה שלא ידע להתיידד איתי נכון..ולא כואב לי שאתה לא אומר לי שלום כי אתה בעצם כלום בשבילי


אבל הכאב האמיתי לדעת שאהבתי אלייך הייתה חזקה, שאהבתי אותך למרות שאתה בן אדם מגעיל הבנתי "אהבה היא עיוורת"


אבל ממך אפילו שלום אני לא רוצה להגיד לך..................................


                                                         מצטערת אבל הידידות בנינו נגמרה


                               ובאמת "רחוק" זה טוב כך תשאר יותר בודד


                                                אלוי שתתבגר