לך.... שבחיים לא תראה את זה

טוב, אז איך אני אתחיל... איך אני אגיד לך בכלל הכל?


ואני? אני שבורה... ואתה? אתה בטח איכשהו עומד ומחייך עם הבחורה שלצידך...


ואני? אני נטושה.. ואתה? לך יש הכל.. אהבה...בחורה שאותך אוהבת.. רציתי להיות אותה אחת... שתנשק לך בבוקר, שתחבק אותך בכאבך... שתאמר לך שלוש מילים: "אני אוהבת אותך" ואתה תחזיר לי את אותה אהבה...


עכשיו אני כותבת אל המחשב.. כי הוא אולי היחידי שעוד נשאר לו לב...


היחידי שיש לו את הסבלנות להקשיב למילותיי העצובות, לדלות את דמעותיי ואת כל רגשותיי אל תוך מכתב זה.


אתה עזבת אותי, הלכת למקום אחר... אולי הוא בעצם מקום טוב יותר? טוב בשבילך אבל לא בשבילי... כן כן אתה עוד זוכר אותי?


אותה בחורה קטנה ופחדנית אשר בך נאחזה.. אשר בך תלתה עיניים בורקות והעריצה את כל כולך... זוכר אותי??


לפני שהלכת.. שאלתי אם אותי תזכור לעד... ואמרת לי :איך אוכל לשכוח אותך? אי אפשר לשכוח אותך...


חבל שדבר זה התגלה כשקר עלוב... אתה נטשת אותי.. ואני מסתובבת כמו חיה כלואה בכלוב.. מחפשת אותך עדיין...


אתה זוכר שבכיתי לראשונה עטפת אותי בין זרועותייך ומחית את דמעותי?


אתה יודע שבאותו רגע התפרקתי... רציתי שתמשיך לחבק אותי.. אותו חיבוק אוהב ומחמם.... אוי כמה שאותך אני אוהבת!


אתה היית אהבתי הראשונה... ניראה לי גם שתהיה האחרונה....


אני כל כך רוצה את זרועותייך כעת.. את חיבוקך הנעים.. אבל אתה כנראה איתה.. מאושר? אני מקווה....


רציתי להיות הבחורה שתסב לך אושר בלתי נדלה.. אבל כנראה שדבר זה לא יקרה...


אני אוהבת אותך יקירי.. בכל מאווי ותאי גופי...


אז אם אי פעם תיזכר בקיומי.. כן כן זכור שזאת אני.. אותה בחורה קטנה וביישנית... שבהתחלה אותך אהבה רק להקניט....