אז ... ככה זה התחיל /חלק ג'

הייתי כל כך עצובה באותו יום כל מה שניסו שאני יחזור להיות כמו קודם לא עעזר

כל כך רציתי לראות אותו להודות לא !!

אחרי שבוע בערך החלטתי לעשות סיבוב קצת לצאת מה4 קירות!

פשוט לא יכולתי להיות הרבה זמן סגורה ככה

קמתי לאט לאט מהמיטה היה קצת קשה כי הרבה זמן לא יצאתי ממנה

אולי רק פעם ב...

והתחלתי לעשות כמה צעדים לאט לאט יצאתי מהחדר הסתכלתי והמשכתי ללכת במזדרון הארוך

לא מש הסתכלתי על האנשים שעוברים הסתכלתי יותר על הריצפה איך שאני הולכת ופתאום בלי
לשים לב התנגשתי במישהוא וכימעט שנפלתי אבל ידיו העדינות עטפו אותי בחום ולא נתנו
לי ליפול

הרמתי את הראש וראיתי אותו את המלאך שלי!!

חייכתי אליו והוא אליי

כל כך שמחתי לראות אותו

"את בסדר הוא שאל?"

אמרתי שכן

אמרתי לו כאילו בהפתעה

"רגע רגע זה אתה!"

הוא שאל בפליאה :"מה אני"

זה שהיה בתאונה לא מזמן שהציל אותי

"הוא חייך הציל? אל תגזימי זאת העבודה שלי"

"חייכתי ואמרתי לו צנוע אבל זה מה שהיה וכל כך רציתי להודות לך ולא ידעתי את שימך"

"הוא אמר אההה שמי רון ושמך?"

"קוראים לי מור"

"שם יפה לילדה יפה הוא אמר בביטחון"

"צחקתי והוא אמר יאללה ילדונת לחזור לחדר "

חחחח צחקנו וחזרנו לחדר הוא שם אותי על המיטה והמשכנו עוד לדבר וכמה שיותר דיברתי
איתו ממש הרגשתי פרפרים בבטן שפרצו להם בלי להודיעה כל כך שמחתי שפגשתי אותו
ויכולתי להודות לו וגם על הפעם הזאת שממש במקרה הוא היה שם כדי לא לתת לי ליפול

ממש המלאך השומר... מלאך בדמות אדם ממש אנושי

הננתי כל כך להיות איתו ואז קראו לו לחזור

לא רציתי שיגמר אבל מה לעשות כל הרגעים הטובים מסתיימים הוא ביקש את הפאלפון שלי
נתתי לו כמובן וגם אני ביקשתי שבכל זאת לא ננתק קשר

הוא נתן לי נשיקה בלחי כזאת רכה והבושם שלו כל כך הטריף

והלך...ואמר תוך כדי הליכה נישמור על קשר בובה

ו....