מיתוס עתיק ופנטזיה שלא תגמר לעולם

הצלתם אותי- חברי הטובים ביותר..


אחרי בגידה של החבר הכי טוב, אחרי בגידה של עוד 2 בנות שקראו לעצמן חברות..


נותרתי לבד. פתאום לא היה לי למי להתקשר, עם מי לצחוק, את מי לעודד ועם מי לבכות. חשבתי שהבדידות תחנוק אותי, ובאמת- היה לי כל כך קשה לנשום. ואז.. שמעתי שאתן חוזרות- גבריאל וזינה, וגם ג'וקסר ואוטוליקוס, וארס, ואפרודיטה- שתי סדרות הטלוויזיה האהובות עלי ביותר בעולם- זינה וגבריאל במיוחד. למה בפרקים שלכם- הכל כך מצחיקים לפעמים וכל כך מלאי אהבה ונוגעים ללב תמיד, הרגשתי כל כך טוב? חזרתם אליי, וכל פרק הרגשתי שאלוהים מביט בי באהבה מלמעלה ומעודד אותי. "את מיוחדת", הוא אמר לי, "וגם אם כל אלה שהיו חברייך נטשו והתעוורו, קיימת כל כך הרבה אהבה בשבילך. אם הם כל כך קרי לב, אני אוהב אותך". ואלוהים אהב אותי דרך הטלוויזיה. כל יום חיכיתי לסדרה הזו וראיתי גם את כל השידורים החוזרים. וזו לא הייתה טלוויזיה בשבילי. הם החברים שלי. אלוהים אהב אותי דרכם. עכשיו זה נגמר, ויום אחרי שנגמרה הסדרה, שלושה ימים אחרי בכיות- כמה בכיתי..הכרתי מישהו- מישהו באמת, עם לב רחב וכל כך הרבה חוכמה ורכות. הלוואי שנהיה חברים...אולי עכשיו אלוהים יאהב אותי דרכו?


 


מה שרציתי להגיד-


אלוהים יודע אותי, ואוהב אותי כל יום מחדש ולפעמים בדרכים חדשות. לכל מי שצוחק עליי עכשיו וחושב שזה פאטתי להתאהב בסדרת טלוויזיה- אנשים קטנים לא יכתיבו את דרכי אהבתו של  בורא עולם- תחשבו מה שאתם רוצים.


לחבריי הקודמים- תודה ולא להתראות, הפסדתם חברה אמיתית.


ולאיש המדהים שהכרתי ביום חמישי הזה- לך אני שולחת המון המון המון אהבה. תדע לך שאתה אדם מקסים ואהוב. אני יודעת שכרגע קשה לך להאמין, אך בתוך עולם קשה וקר כל כך- קיימת האהבה וקיימים הלבבות שזיהו אותך...


אוהבת...