לדובון שלי המתוק

דובון שלי:


הנה כבר חודש שאנחנו רחוקים אחד מהשני ונשארו עוד 35 חודשים עד שנתאחד שוב, עד שתחזור אליי, עד ששוב אשמע את קולך ועד שאזכה לחבק אותך. זה היה חודש מלא ייסורים וכאב.  לא היה לילה אחד שלא נרדמתי אחרי שעות של בכי אל תוך הכר,והוא עדיין לא הגיע. אני כל כך מתגעגעת אליך ורוצה שתחזור אליי.


אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני כ"כ מתגעגעת לימים שהיית מתעצבן עליי, וצועק עליי. אני מתגעגעת למילים המתוקות שהיית אומר כשהיינו מדברים באמצע הלילה, כשכולם היו ישנים ובגלל זה היינו גם לוחשים חחח. אני מתגעגעת לפעמים כשהיית מתקשר אליי כשהייתי עצבנית עליך כדי להרגיע אותי ואני מודה שזה היה קורה הרבה. אני זוכרת שהיית אומר לי "תפסיקי עם השטויות האלה שלך, את יודעת שאני אוהב אותך" או "נשבע לך אבל לפעמים אני לא מבין מאיפה את מוציאה את השטויות האלה". מצחיק להיזכר בזה עכשיו כי הייתי נעלבת משטויות חחחח.


יש כל כך הרבה דברים שמזכירים לי אותך, יותר מדי דברים. במיוחד הילד משכבה י', הוא כל כך דומה לך בפרופיל. כשאני עוברת לידו כל הגוף שלי מתמלא בצמרמורת, אבל כשהוא מסתובב, פתאום כל הצמרמורת שהייתה, נעלמה כאילו לא הייתה.


אף אחד לא יוכל למלא את החלל שנוצר בי מאז שעזבת. ולמרות כל הקושי החלטתי לחכות לך 35 חודשים, למרות שזה זמן ארוך נורא, אבל לאהבה אמיתי, 3 שנים זה כלום. חוץ מזה, אני לא מתכוונת לזרוק לזבל אהבה של שנה בגלל שהיית צריך ללכת ל 3 שנים. אני יודעת שלאהבה הזאת יש המשך, וכמה שזה קשה, אני ישמור על הרגש הזה בקופסה קטנה שנקא "הלב", ואחכה שתחזור כי תצטרך לסבול אותי עוד הרבה שנים.


באהבה נצחית שלא נגמרת.


נסטי :)