המכתב שלא נכתב

אני כותבת לך את המכתב הזה דווקא בגלל שאני יודעת שלעולם לא תקרא אותו.

אך השאלה הנשאלת היא למה? למה אני לא מסוגלת להראות לך את המכתב הזה או יותר מזה את
הרגשות שלי? למה אני לא מתנהגת איך שאני חושבת שאני אמורה להתנהג ומניחה את מחשבות
המוח שלי לרגע אחד בצד, פשוט מתעלמת מהם ופועלת אך ורק לפי הלב? למה אני לא נותנת
לרגשות שלי להוביל אותי...? להוביל אותי רחוק רחוק בתקווה שבסוף המסלול הרחוק שאני
יעבור איתם אני בסופו יגיע אלייך.

אולי כדי לתת לעצמי , למוח שלי להיסחף עם הרגשות אני קודם כל צריכה להבין אותם ..
מהם? אוווך כל כך קשה להסביר..

לפני שהתאהבתי בך הרגשתי חסרת אונים, חסרת ביטחון, חסרת כל.. חשבתי שאם ילד אחד
השפיל אותי כמו אהבתי הקודמת כולם יעשו לי את זה , חשבתי שבכלל אני אחת מהילדות הלא
מוצלוחת האלו שלא מגיע להם לזכות באהבה , לחוות את הרגש המקסים הזה!

אבל טעיתי , טעיתי לחלוטין.. מוזרה הייתה הדרך שהתאהבתי בך.. לפני זה היית ידיד כל
כך טוב שלי! היינו מדברים על הכל! אתה זוכר? אתה זוכר את התקופה הזאת? התקופה שלא
פחדנו מכלום..אתה זוכר את זה?

אבל אז אחרי כמה חודשים שבקושי דיברנו נפגשנו , התמזמזנו, חוויתי איתך את הנשיקה
הראשונה שלי שהייתה מדהימה.. נסחפתי איתך, זרמנו יחד, הגוף שלך השלים את שלי,
הנשימה שלך השלימה את שלי ושפתייך השלימו את שלי. זאת לא הייתה עוד אחת מהניסיונות
האלו שאנו חווים בגיל ההתבגרות, זאת לא היה משהו שנבע אך ורק מחרמנות של הרגע...
הרגשנו זה את זה.. נשמנו זה את זה..זה היה מדהים!

אבללפתע כל החלום הזה נעצר והפך לסיוט שלא נגמר! לפתע כולם מרכלים, מדברים,
ומייעצים.. מה הם אומרים? מאיפה הם יודעים מה טוב לנו? למה הם אומרים עלייך דברים
רעים? למה אתה הפכת להיות המנצל ואני המנוצלת? למה? ולמה אנחנו מייחסים למילים שלהם
כל כך הרבה חשיבות?

למה עכשיו הלכת עם אחרת? ולמה אתה לא מסביר את עצמך ?

אוי! כל כך הרבה סימני שאלה נותרו לי בראש .. אני כל כך מבולבלת.. מה אני רוצה? מה
אני עושה? האם אהבה באמת כל כך שווה את כל הבלבול הזה?