מכתב פרידה

לחברותי היקרות


אני יודעת שזה ישמע לכם מוזר ואחר כך גם תבכו אבל אני פשוט לא יכולת יותר קשה לי אם מה שקורה בבית אם איך שהורי רבים תמיד על כך שטות ושאמי תמיד מנסע לדמות אותי לאחותי הגדולה ומדברת אליה כאילו המושלמת הם כעסו שגילו שניסיתי להסניף והחלו לכעוס עלי הם אמרו שדניאל (אחותה הגדולה) בחיים לא הייתה עושה דברים כאלה לא היו יודעים מה היא כן מסוגלת לעשות לא היו חושבים שהיא כזאתי מושלמת באותו הזמן התחלתי לבכות לא יכולתי יותר את אבא אני עוד אוהבת אבל את אמא שלי אני פשוט שונאת אותה היא כזאת מעצבנת היא אפילו לא ניסתה להבין אותי לחשוב על כך שקשה לי קשה לי אם כל העניין שאני מרגשיה לבד כאילו אני הכבסה השחורה שאמרתי לה איך אני מרגישה היא אמרה שאני סתם מפונקת שדורשת יותר מידי אמרתי לה שהיא לא מבינה כלום ורצתי לחדר בטריקת דלת.


היא לא מבינה כלום ואפילו לא אכפת לה מה קורה בחיים שלי, את האמת לא חשבתי אפילו על להתאבד אבל עכשיו שאני כותבת את המכתב כל רגע ורגע הרצון למות גדל, לגמור את החיים כאן ועכשיו בהתחלה זוכרות שהיו לי את כל הסריטות ואמרתי שנחתכתי אני מודה הייתי חותכת את עצמי עכשיו אני מבינה כמה צדקתן שאמרתן לי להגיד לה עוד מהתחלה לפני שכל זה גדל ולומר לאבא גם אבל זה גדל והרצון למות גדל גם פשוט מתחיל להימאס לי מהכל החיים כולם רק אתן הייתן לצידי שהייתי צריכה באמת ולא נטשצן אוצי לרגע ואני מעריכה אותכן לרגע אני יודעת שלפעמיים צעקתי ורבתי אבל כי היה לי קשה השנאה כלפי כולם פשוט גדלה וגדלה מיום ליום והרגשתי שאני לא יכולה יותר .


עכשיו אם תוכלו תראו את המכתב הזה לכולם שיבינו שצריך לאצור את הכעס שהוא מתחיל לפני שהרצון למות יגיע לפני שימאס לכם מהחיים לפני שתשנאו את כולם אני כבר נשברתי אבל אולי הרבה אחרים יוכלו לא להשבר אם המנעו מלישבר וינסו להנות בחיים כי אני לא נהנתי אני סבלתי מהיחס של המשפחה שלי מכך שאמא שלי לא הבינה אותו ושנאה אותי וניסתה לגרום לי להיות כמו אחותי.


עכשיו אני רוצה להודות לכן על שהייתן איתי בכל התקופה הזאתי למרות שלא סיפרתי לכן כמה אני סובת אבל אני אוהבת אותכן ואלוי ותהיו מאושרות


                                                            אוהבת איילה