אלייך בגעגועים

השיר "I will always love you" מנגן ברקע וגורם לי להזכר בך...כן, אני תמיד אוהב אותך. גם עכשיו שאני עם משהי אחרת, אני עדיין אוהב אותך.


למה הלכת? איך יכולת? הרי היה כל כך טוב לנו ביחד? מה קרה לשיחות הארוכות שלנו? לימים הנפלאים ברחובות העיר, רק ללכת ולדבר...רק להיות ביחד.


אמרת שאת מצטערת, פגשת אותו במקרה בקורס באוניברסיטה והיה "קליק". חשבתי שהקליק הזה היה איתי...חשבתי שאני אהיה זה שיקרא לך 'אישתי', שאני אהיה זה שיחכה לך ביציאה מחדר לידה, שאני אהיה זה שיקום לצידך כל בוקר וישק לשפתייך...חשבתי.


היום את נשואה, את מאושרת, רואים את זה בעיניים. ראיתי אותך בגן שעשועים והתאומים שלך שיחקו וקראו: "אמא! אמא! תראי" ואת צחקת ושיחקת איתם והסברת להם על הפרחים בערוגה ועל השמש שעוזרת להם לצמוח.


השיר ממשיך לנגן "and i wish you joy and happiness..." כן, זה כל מה שאני מאחל לך, למרות שנראה שכבר השגת זאת.


אני רוצה לגשת אלייך לומר שלום, לפטפט מעט אבל אני לא מעז. את מנדנדת את הבן שלך ומספרת לו סיפור, הוא פתאום קורא: "הנה אבא, אבא'לה!". את מסתובבת לראות...זה לא בעלך, לא אבא'לה, זה רק אני. וכמה שאת יפה...לא השתנת בכלל, אותו קסם ואותן עיניים גדולות מאירות. את מנופפת והלב דופק חזק...כן אפילו עכשיו, ארבע שנים אחרי שנפרדנו הוא עדיין פועם בחזקה, ועדיין רק את גורמת לי להרגיש כמו ילד בן 12 מאוהב. אני מנופף בחזרה וממשיך ללכת כאילו אני ממהר...כמה שפחות איתך כמה שיותר מהר אשכח אותך...


השיר הסתיים, השקט שבחדר מחזיר אותי למציאות בה אני חיי. אני מביט בתמונות שתלויות על הקיר, אני זוכר שהיית שם תמונה שלי ושלך בתל-אביב, ואני זוכר איך הורדתי אותה מהקיר בליל כלולותייך. כמה בכיתי, כמה כעסתי עלייך, כמה שנאתי אותו, כמה איחלתי לכם צער ויגון ועצב ושנאה ושתעזבי אותו ותחזרי אלי. סלחי לי על אותם רגעים, הם לא היו מעטים. עוד יבוא יום ואתגבר, אקים משפחה משלי ואבנה בית. אינני יודע מתי ואינני יודע עם מי, אבל דבר אחד בטוח-יום אחד גם לי יהיה "קליק" ואת תשמחי בשבילי ורק אז אחייה בשלווה עם עצמי.


מתגעגע אלייך-רון