איך שדברים משתנים...

בהתחלה הכל היה כל כך אחרת

בהתחלה הייתי הרבה יותר מאושרת

זה היה כשהבחנתי בך, באיזשהו יום אחד

כשהבנתי שאתה שונה מהאחרים, יותר מיוחד

ואמנם עוד מאז, קטנה הייתה התקווה

ידעתי זאת, אך נהנתי להדחיק את אותה מחשבה

אני פשוט לא מציאותית, נהגתי הרבה לחשוב

עכשיו מעוררת רחמים, נשמע הרבה יותר טוב

על כל כך הרבה דברים חלמתי

על כך כך הרבה דברים התענגתי

אך שום דבר מזה לא היה מציאותי

אני בסך הכל פינטזתי

הולכת לישון ורואה את שנינו, אותך ואותי

שונאת להתעורר ולגלות שהחלום לא אמיתי

שוקעת במחשבות עלינו יחד, אתה ואני

אך לא היה זה דבר מלבד פרי דימיוני

הייתה זו תקופה קצרה, בה חייתי על העננים

אך זה היה מוכרח להיפסק מתישהו, ופתאום הכל התנפץ לי בפנים

פעם כשהייתי נזכרת בך או בחיוך המתוק

הייתי מחייכת לעצמי ומתחילה לצחוק

ובראותי אותך, הייתי מתמלאת פרפרים והתרגשות

אך היום הם כבר אינם, במקומם מתפתחת אדישות

עכשיו זה כבר נראה חסר ערך, ולא משמעותי

כי הבנתי שאין כל דרך, לגרום לך לרצות אותי

משתדלת להדחיק ולהתעלם מכל מחשבה

הרי עדיין קטנה התקווה וגדולה האכזבה

כעת אני שרויה במעין עצבות שכזו, לא מוחלטת

לרוב כשאני נזכרת בך, או בכמה הייתי מטופשת

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מדוכאת, ככל הנראה ללא סיבה

אני שואלת את עצמי אם זה בגללך, או משום שעדיין לא מצאתי אהבה?!