אהוב יקר...

אהוב יקר , זהו לא עוד סתם מכתב שנכתב ממני אלייך, בוא ותראה זאת כעוד נשיקה שגנבתי מבין שפתייך. כשאני מסתכלת על עצמי לפני שהכרתי אותך רואה אני ילדה תמימה המוקפת בבועה אומנם ורודה, אך האמת כעת בועה זו מלאה, מלאה בליטופייך, במילותייך, ואפילו בשתיקותייך. שתיקות ארוכות המגבירות בכל פעם את מקצבי ליבי כשאני בקרבתך וכשחשה אני את חום גופך.


מכירים אנו כבר שנה תמימה ואם אוכל אז אבקש איתך לחיות גם בשאר גילגולי חיי. איתך חוויתי גם רגעי צער וכאב, אך גדולים מהם בהרבה היו רגעי האושר והשמחה שמילאה לי את הלב.


אמרת לי תמיד שאת אהבת האדם לרעהו אפשר לראות הכי טוב דרך העיניים. והוספת שבעיני ראיתי את הניצוץ הכי חזק אי פעם. אני כמובן התביישתי ,הסמקתי, הודיתי על המחאה והלכתי ואף פעם לא הענקתי חשיבות למשפט שאמרת ........עד שדרכינו הופרדו בפעם הראשונה ואז הבועה של אותה ילדה תמימה התנפצה וכמו שפרח נפתח כך גם אני נפתחתי אל האהבה . התחלתי להבין שאני באמת אוהבת אותך וכשהבנתי זאת אותו ניצוץ שהיה בעיני חדר לליבי והאור שזרח חדר אל כל גופי.ומאותו יום נשבעתי שלעולם עוד לא אוותר על הניצוץ שיגיע אליי שוב אלא אתייחס אליו הפעם ברצינות.


וכך קרה שחודש אחרי שהתפצלו שבילי דרכינו עלינו שוב על שביל ששיתף את ליבנו והפעם ראיתי בעינייך ניצוץ עוד יותר גדול משלי ואתה לא האמנת שאחרי כל מה שקרה תמיד שמרתי רק לך את ליבי .


אז כעת אהוב יקר לא אוסיף עוד לא מילה אלא אתן לך לשמוע מקרוב את שיצרו ליבי וליבך. כעת שנינו נקשיב בשקט למנגינה ושנינו נביט בזוהר שלה .וכבר מעכשיו לך אני מבטיחה ששום דבר לא יגבר על זאת האהבה.