עצב נסתר

היום החלטתי לחזור אל העבר שלנו לחזור במחשבותיי וליבי ללא פחד וחששות החלטתי שכדי שאוכל להמשיך הלאה אני מוכחה לחזור אחורה והיום אני חוזרת לכתוב לך עוד מכתב לפני שהכל ישכח..


כשידיי כותבות את אשר לבי מכתיב להם דמעות יורדות מעיניי דמעות אשר זורמות במורד הרחובות כמו עלה נושר ותקוות רחוקות... המילים נעצרות וחוסר היכולת הופך מורגש רק הדף פה מדבר מתוך לב של משהי מיואשת..


אני מתחילה להבין שאולי עדין לא הזמן לחזור לעבר .. אולי הלב לא מוכן  חושבת אולי אמצע אותו אי פעם תחת השמיים ליד הים הוא היה הכוכב שהלך כדי לא לחזור שוב לעולם..


מביטה אל השמיים אשר בוכים על שתקתי כי הוא לא יחזור... ונשארו עוד כול כך הרבה דברים לספר לך כול כך הרבה רגעים ותשוקות עוד לחיות לצדך..


אבל כעת אתה רק העבר .... העבר שעוד מכאיב.. הלוואי שהעיניים שלנו כן יזהרו מחר שקולך ימשיך לבקש בצעקות אהבה בצעקות של תקווה


אתן לך חיבוק אוהב ואחרון הכי עמוק אשמור את רגשותיי ואלך רחוק ממך ומהעבר שלנו.


מאהבה זו שחוויתי נשארו פצעים , פצעים שעוד לא הגלידו ומדממים עדין טעות עשיתי לאהוב בצורה עיוורת וכך הרגתי ללא תועלת את שמחת חיי ולמרות שארצה לאהוב אותך אני כבר לא יכולה...


הריקנות מורגשת יותר , יש בי פחדים כה גדולים ובעצם שוב הבנתי עדין לא שכחתי עודני עוד כואבת והזמן לחזור לעבר לא הגיע עדין...


אתה עוד אהוב שתשכח... עוד אדם יקר שעזב עוד מישהו....