לאהובתי..עוד מכתב..

אגב, זה לא מכתבים שכתבתי כרגע, נפרדנו לפני חודשיים ככה, הספקתי לכתוב כבר 8 מכתבים..אני החלטתי לפרסם..אז הנה עוד אחד..


כמה עוד לילות כאלה? לילות שאני רק יושב וחושב, יושב ונזכר, כמה עוד לילות שאני
כל כך רוצה, רוצה להיות לידך אבל לא יכול, מכירה את ההרגשה הבלתי נסבלת הזאת
כשאת רוצה משהו בכל הכוח, עם כל הנשמה ואת פשוט לא יכולה להשיג אותו?
את זוכרת את הלילות הארוכים שלנו ביחד? היום חשבתי על הלילה שהיינו בחוף,
שהתכרבלנו בשמיכה שהבאתי והנרות שהלדתי לנו, זוכרת איך הם היו נכבים כל שנייה
בגלל הרוח? באיזה זכות את לקחת את זה ממני? איך את הרשית לעצמך להפוך את
החיים שלי להיסטוריה?? את האהבה שלי לזיכרון? זיכרון מתוק שמעלה חיוך אבל
עדיין רק זיכרון, מי נתן לך את הזכות להקפיא לי את הלב, הרי בגללך אני גוסס
מבפנים, כבר יותר מחודש שאנחנו לא ביחדף חודש שלם בילעדייך, בלי לשמוע את השם
שלי על שיפתותייך, בלי להרגיש את הריח בשיערך,בצוורך, איך התגעגעתי לריח המשכר
הזה, ניסיתי לשמור כמה דברים מהזמן האחרון שהיית אצלי והריח עוד איכשהו נתפס
בהם, אבל עבר כבר חודש ילדה, חודש שלם, ריח לא מחזיק מעמד כל כך הרבה זמן,
ניסיתי לכלוא אותו בקופסת לב שהבאת לי ליומולדת, אבל הוא יצא מהחריצים, וכל
מה שנשאר ממנו זה זיכרון מתוק, כמה עוד אני יוכל להתקשר אלייך באמצע הלילה
בחסוי רק בישביל לשמוע את הקול שלך לפני שאני נרדם? כמה דק' ביום אני אצטרך עוד
לחשוב עלייך? למה את לא איתי ילדה?