שש שנים וזה עדין הורג אותי...

אבא??..


אתה מקשיב לי?? אתה אולי רואה אותי??


כי אני מזמן לא שמעתי את קולך ומזמן לא ראיתי את פניך


עבר הרבה זמן מהחיבוק האחרון שלך..


חשבתי שאולי תעלם לכמה ימים שבועות אולי חודשים


אבל אבא עבר 6 שנים 6 שנים


אתה קולט 6 שנים בלי להגיד את המילה אבא.. ושמישהו יענה לי


בלי לחבק אותך...


שש שנים אתה נמצא רק בזיכרון כאילו ממש נעללמת לי


ואני לא רציתי באמת שלא


רציתי לזכור אותך לנצח אבל אנשים אומרים שלנצח יש סופ


אז תגיד לי מתי יהיה סופ לכאב הזה


איך יכולת ללכת מהחיים שלי איך יכולת לעזוב אותי איך יכולת לעזוב את העולם


כשאתה יודע שאני עדין לא מוכנה לזה


אתה יודע שלא הספקתי לגדול ועדין לא למדתי איך ללכת לבד


זה שובר אותי לאט לאט אני מדחיקה את הרגשות


אבל זה פורצ כשאני הכי צריכה אותך


למשל כשהתגייסתי אבא אתה הדבר היחיד שהיה לי


תמיד חלמתי שתראה אותי במדים


שתראה איך אני מתחילה סופ סופ לגדול


ובאמת גדלתי לבד עם הטוב ועם הרע


למדתי מה מותר ומה אסור למי לסלוח ומתי לא לוותר


כשאני מסתכלת בתמונה שלך אני לא מעקלת שאתה כל כך רחוק


וחוצ מלבכות לא נשאר לי כלום רק דמעות וזיכרונות ישנים


אבא... תחזור אלי אני מתחננת


אני יוותר על הכל אם זה על אושר אם זה על אהבה אם זה על כספ


על הכללל רק כדי לדעת שאתה שוב לידי


אבא תסתכל עלי עכשיו הילדה הקטנה שלך כבר גדלה


למדה ללכת אבל לא למדה להתמודד עם החסר