אהבה בלתי אפשרית

הייתי בכיתה ב' שזה קרה.

הכרתי ילד ששמו עופר מהכיתה המגבילה.עברתי לידו והיו לי פרפרים בבטן,תמיד הסמקתי
שעבר לידי,תמיד רציתי להיות בקרבתו, עדיין לא ידעתי האם זאת אהבה.

עברו שנתיים..כיתה ד'.הבנתי שאני באמת מאוהבת בעופר,אך הוא לא רצה שום קשר
איתי,אפילו לא להיות ידידים.

כיתה ה'. לא יכולתי להסתיר יותר את הרגשות שלי,אמרתי לו את כל מה שאני מרגישה
כלפיו,כמה שנים כבר זה נמשך,רציתי כל-כך לדבר איתו על זה בפרצוף,אך מכיוון שהייתי
ילדה נורא ביישנית,כתבתי לו את זה במכתב ארוך.....

לעופר לא היה אכפת...

היינו באותה כיתה,תמיד רציתי לשבתדווקא לידו בכיתה,אך לא התמזל מזלי.

הגיע תלמידה חדשה לכיתה,רותם.

רותם ואני התחברנו והפכנו להיות חברות טובות,סיפרתי לה אל אהבתי לעופר,חשבתי שאפשר
לסמוך עליה,אך בסוף הסתבר לי שהוא גנב גם את ליבה,התעצבנתי עלייה כמו שלא התעצבנתי
על אף-אפחד בעולם!!!לאחר כמה חודשים,מאחורי גבי,חברה שלי באה ואמרה לי שהם
חברים,ברחתי מבצפר,אף-אחד לא שמע ממני 3 שעות,חיפשו אותי בכל מקום.כל ה-3 שעות
בכיתי כמו מטורפת,ישבתי בין שיחים,כולי הייתי שרוטה מהקוצים,ירד לי דם,הרגשתי שאין
טעם לחיי יותר,פשוט רציתי למות!!!!

כשחזרתי לבצפר,שטפתי את פני,ונכנסתי לכיתה בשקט. ראיתי את רותם מסתכלת עליי,אבל לא
החזרתי לה מבטים,לא רציתי להסתכל על פנים של מפלצת!

כנודע לי שהזוג "המאושר"נפרד הייתי מאושרת,אך כמובן לא הראיתי את זה.המשכתי
כרגיל.כיתה ו'. עדיין הייתי מאוהבת בעופר עד מעל הראש,למרות שידעתי ששום דבר לא יצא
מזה,ניסיתי להפסיק,להחשיב את עופר לעבר,אבל לא הצלחתי.רותם ואני חזרנו להיות
חברות,אבל לא כמו פעם.לא סמכתי עלייה יותר, היא הייתה עוד סתם חברה של :"שלום
שלום".

ערב יום שישי,היה מסיבה פיצוץ,עופר ואני רקדנו יחד, הפכנו להיות ידידים, חשבתי אולי
הוא מרגיש כלפיי משהו. אבל לא!!רק הלכתי לשירותים, והוא רץ להתחרמן עם טל.ראיתי את
זה הזדעזע עולמי.שוב ברחתי,רצתי כמו מטורפת,וחברות שלי אחרי.התחבאתי ובכיתי שם
שעות!!!!לא יודעת כמה,ואז קראו לי שבאים לאסוף אותנו הביתה,יצאתי מהמחבוא שלי,
ונכנסתי למונית בשקט, לא דיברתי עם אף-אחד, הסתגרתי בתוך עצמי ודמעות עדיין זלגו
מעניי.

בוקר יום ראשון-ההסעה שלנו הגיעה לבצפר,עופר חיכה לנו בשער,חשבתי שהוא מחכה
לי,להגיד לי שלום,פתאום אני רואה את עופר וטל מצטרפתים מול הפנים שלי!!הייתי בשוק,
הפעם לא ברחתי לא בכיתי{בכיתי בפנים,בלב}הראיתי לכולם שזה לא מעניין אותי והמשכתי
לכיתה.יום אחד תפסתי את עופר לשיחה רצינית ואמרתי לו את כל מה שאני מרגישה:"עופר
תשמע"צעקתי עליו! "אתה לא יכול לשחק לי ככה ברגשות ולגרום לי לבכות כמו איזה
מטומטמת!!!!אני לא יודעת מה תעשה עכשיו!!!וזה גם לא מעניין אותי!אבל אני מבקשת עם
יש לך טיפת כבוד אלי תפסיק לפגוע בי!!"עופר עמד וצחק לי מול הפרצוף,הייתי בשוק
מהתגובה שלו.רציתי לבכות,אבל לא!!!אני יראה לו שזהו שאני חזקה...אבל לא יכולתי
יותר.דמעות רצו לרדת מעיניי אבל אני מחקתי אותם.ואז אני שומעת אותו אומר:"מה לעשות
שאני לא אוהב אותך?!?!?!את לא יכולה להכריח אותי לאהוב אותך!!!אני לא אשם שהתאהבת
בי...תעזבי אותי כבר!נמאס לי ממך!!"

לפחות הוא אמר לי את כל האמת בפרצוף,הלכתי לי משם,עופר המשיך לחייך,לא האמנתי שיש
בו כזה רוע!לכן,לאחר שנאמרה את כל האמת,החלטתי לשכוח אותו...והפעם לתמיד!!!!!

יצאנו לחופש הגדול,עופר נשכח,נעלם כלא היה אהבתי הראשונה,רק הזכרונות נשארו,חלקם
טובים ורובם רעים.

כיתה ז'- גיליתי את הפרצוף האמיתי שלו!!התחלתי לשנוא אותו!זה לא היה אותו עופר שאני
הכרתי,זה סתם עופר מגעיל שלא סבלתי,כל-כך רציתי לנקום,אך לא הייתה לי דרך
טובה.רציתי לננקום על כל מה שהוא עשה לי!על כל הדמעות שבזבזתי...על 5 שנים מחיי...

זהו....כאן נגמר הסיפור של חיי..אני מקווה שנהנתם....אשמח לקבל תגובות...