דפיקה קטנה על החלון

 הכל התחיל בכך , ששנינו היינו ספורטאים. היינו במחנה אימונים פה בצפון הארץ

הוא עם הקבוצה שלו ואני עם הקבוצה שלי. 

אני הייתי בת 15 והוא בדיוק סיים בצפר , בן 18

אני זוכרת הכל , כלכך טוב ..

הלכנו לאכול ,הוא ישב לידי , התחלנו לדבר על המחנה ועל הקבוצות והיה לי כלכך כיף איתו.

הכרתי אותו עוד לפני, בתור ספוראטי מצטיין אך לא מעבר לזה ובדיוק כך הוא הכיר גם אותי

המחנה אימונים המשיך וכך גם המשכנו לדבר .



לאחר כמה ימים בערב , בשעת כיבוי האורות מישהו דפק על החלון שלי.  דפיקה קטנה שגרמה ללב שלי לקפוץ מהמקום . פתחתי את החלון וראיתי אותו . יצאתי מהחלון והוא עזר לי כמובן . 

ישבו קצת ביחד ודיברנו כרגיל חיבקתי אותו ואז הסתכלנו אחד על השניה התקרבו לאט לאט עד שפתאום שמענו שמישהו מתקרב . המאמן שלי בא לבדוק אם כולם ישנים .. קפצתי מהר לתוך החדר והוא הלך לחדרו 

יום לאחר מכן כל אחד חזר לעיר שלו . אני לתל אביב והוא לאשקלון

המשכו לדבר יום ולילה . היינו מדברים כל יום כל דקה כל שעה . כל לילה חלמתי עליו . כל פעם שיצאתי עם חברים חשבתי רק עליו .. ריחפתי , הייתי בעננים .

ידעתי הכל עליו, הוא שפך את ליבו כמו שאני שפכתי לו את ליבי .

לאחר שבועיים , הוא פשוט לא כתב. וידעתי שמשהו קרה אז התקשרתיאליו. הוא ענה לי בקול הכי עצוב שיכול להיות 

אז שאלתי מה קרה .

והוא ענה לי שהוא קיבל דחייה של הבקשה לעיקוב הגיוס והוא פשוט לא יודע מה לעשות כי הוא לא מוכן נפשית

קיבלתי הלם . הבנתי שמאותו רגע שהוא מתגייס לא נמשיך לדבר כמו שהיינו מדברים

הוא התגייס. עוד לפני שהפסקתי לראות אותו . רק רציתי להיפרד ממנו אבל לא יכולתי כי היו לי מבחנים והכנות לבגרויות .

 בלי להיפרד הוא התגייס , הוא היה שם ארבעה ימים ולא כתב לי . ביום החמישי קיבלתי הודעה " אני מתגעגע " 

כתבתי לו שגם אני אך הוא יותר לא ענה. שאלתי איך שם , והוא לא ענה

יום למחרת גיליתי שהוא חזר הביתה למנוחה של ארבעה ימים . רציתי כלכך להיפגש איתו אבל הוא קבע להיפגש עם חברים שלו ולהיות עם משפחה 

הוא היה כותב לי פעם ביום אבל לא היה לנו כיף לדבר . משהו מהצד שלו קרה

התקשרתי אליו יום לפני החזרה שלו לצבא ואמרתי לו " בוא ניפגש אני חייבת לראות אותך  "

הוא אמר "בסדר" פשוט ככה במילה אחת. אמרתי לו שיבוא לים פה בתל אביב

כשהתקשרתי אליו כמה שעות לאחר מכן לשאול איפה הוא. הוא בכלל לא זכר שקבענו

נפגעתי, כן .. מאוד נפגעתי. כי חשבתי שהיה לו חשוב לראות אותי כמו שחשוב לי לראות אותו 

ואז הוא חזר שוב . בלי שנפגשנו . בלי שהייתה בנינו נשיקה.

"אני מתעגעת " אמר אך לא ראית שום געגוע מצידו. 

ואני והוא לעולם לא חזרנו להיות כמו שהיינו , אני לא כועסת ולא כעסתי עליו שהוא הבריז לי אני פשוט הבנתי שכנראה שכל מה שחשבתי שהיה בנינו ..היה רק בראש שלי והחלטתי שהגיע הזמן

להמשיך.