אולי לא הכל היה מתוק, ואולי עם הזמן הלב ישכח וימחוק...

כמה פעמים נשברתי והתקשרתי אליך, למרות שאף פעם לא טרחת לענות...


ואף פעם לא באמת חשבתי שתענה לי,


אבל בכל זאת בכל פעם שהמשיבון שלך הודיע לי שגם הפעם לא היית מספיק גבר


כדי להתמודד ולענות, הלב נקרע עוד קצת... אבל גם נרגע לקצת...


עד לפעם הבאה... הפעם הבאה שאני יתקשר ולא תענה...


וזה קרה יותר מדי פעמים...


בכל פעם שהגזמתי עם שתייה, בכל פעם שהרגשתי רע ורציתי שתדבר איתי....


אבל בפעם הזאת, לפני כמה ימים, כשבמקום ההודעה הרגילה שלך, אתה ענית...


הייתי בהלם.... ודיברנו.. קצת... וזה גרם לי לתחושה הכי טובה והכי גרועה בו זמנית


הלב שלי כאב כשדיברתי איתך, מכל כך הרבה סיבות...


שאלתי אותך למה לא ענית לי אף פעם,


והייתי בהלם לגלות שבמשך כל הזמן הזה כשהמצאתי תירוצים בשבילך,


וחשבתי על מיליון סיבות מפגרות ללמה אתה לא עונה לי,


אתה לא הצלחת לחשוב על סיבה משכנעת אחת! כי אין סיכוי שלא ראית שהתקשרתי....


אין כזה דבר... אני לא מספיק טיפשה בשביל לקנות את זה...


הדבר היחיד שזה אומר, שזה גם הדבר היחיד שהיה ברור לגבייך תמיד


זה שאתה בדיוק מי שחשבתי שהוא.... אתה שקרן גדול....


ואתה יכול לדבר איתי שעות על כמה אתה שונא שקרים,


וכמה אתה שונא לשקר וכמה שזה עושה לך רע,


אבל זה אפילו לא ישנה... כי הזיכרון ממך אפוף בשקרים על גבי שקרים...


אז אולי הצלחת לעבוד עלי באותו הזמן שהיינו יחד, אני לא יודעת


אולי באמת נפלתי קורבן לאחד השקרים שלך,


אולי זה עושה אותי טיפשה, אולי זה עושה אותך חכם,


אבל הדבר הכי חשוב עכשיו, אחרי שקצת אמת הצליחה לחמוק מכל השקרים שלך,


זה שאני כבר לא יתקשר אלייך יותר...