מעניין מה יהיה איתנו עכשיו

חשבתי שאני מכירה אותו כמו את כף ידי אבל כנראה טעיתי. תמיד ידעתי שיש לו פיוז קצר, ותמיד ידעתי שהוא לא ישתוק אם אומרים לו משהו לא במקום, אבל להרוג מישהו??


 בחיים לא הייתי חושבת שאתה, אתה שחשבתי שאתה הבנאדם הכי מתוק בעולם, הכי חמוד והכי מצחיק, דווקא אתה מחליט לקחת למישהו חיים?? אתה יודע שאני אוהבת אותך בכל ליבי, אבל איפה עכשיו האהבה שלנו?? איפה אני ואתה שמאוחדים?? איפה אני ואתה שתמיד תומכים? אני לא יכולה לתמוך בך על דבר כזה וזה לא משנה עד כמה אני אוהבת אותך.


תבין, אני תמיד אהב אותך לא משנה מה אבל אני כבר לא בוטחת בך ואני לא בטוחה שאני רוצה להיות איתך. איך מישהי יכולה לצאת עם מישהו כשהיא מפחדת שחבר שלה ירים עליה יד? אני יודעת מה אתה חושב...אתה חושב "בחיים לא אפגע בך, בחיים לא ארים עליך יד" אבל גם אמרת שאתה לא מאלה שהולכים דקירות ומכות.  אבל עובדה שהיום אתה יושב במקום סגור מרותק למיטה, והפתעה...זה לא החדר שלך ואת החדר הזה אתה תראה לא פעם ולא פעמיים.  אתה תראה אותו במשך 3 שנים, 36 חודשים, 144 שבועות וזה מה שגורם לי לתהות: איפה אנחנו בסיפור הזה?


- אז זהו שאין פה שום אנחנו. זה בכלל לא מה שתכננו.


איך זה יכול להיות שאחרי שנה כ"כ קסומה ומושלמת שעברנו יחד, למה הכל מתנפץ והרסיסים כ"כ מכאיבים.?? למה אלוהים מנסה דווקא אותנו?? הרי עברנו כ"כ הרבה משברים כ"כ הרבה ריבים ועובדה עברנו הכל ביחד, יד ביד. פתרנו הכל בשיחה ובלי שום צעקות.


כנראה שכחנו לפתור את הבעיה של הפיוז הקצר.


באמת מציקה לי העובדה שאני נמצאת במצב שאני לא יודעת איך ממשיכים מפה.  מצד אחד 3 שנים זה זמןכ"כ ואני לא בטוחה שאני יצליח לחכות לך במחשבה שאולי לא נהיה יחד עוד. אבל מצד שני האהבה שלי אליך נורא גדולה ויכול להיות שתבין את הטעות שלך כי בעצמך אמרת שנפלת חזק והיית עושה הכל כדי לנחזיר את הגלל לאחור חוץ מזה, מה זה 3 שנים מול כל החיים??


אני באמת לא יודעת מה לעשות ואיך לנהוג. מכאן אני מבקשת מכם, הקוראים את העזרה ,איך אתם הייתם נוהגים במקומי? האם כל ההמתנה הזאת שווה?