הולכת אך לא שוכחת...

האם הלב עוד אוהב.. אולי אולי הוא כבר עייף... האם הבכי בא מתוך כאב עמוק או אולי מתוך פחד נורא מהבדידות..... האם היה בסדר למרות שליבי נשבר....


הסוף הגיע כול כך הפתיע אותנו ואני יודעת לא הראה אותו עוד שוב איבדתי בחור שאהבתי שוב לא נלחמתי על מה שהרגשתי.... הריקנות שנותראה בי היא המחיר לפחדנות שלי לביישנות שמנעה ממני המון...


זאת בעצם הפרידה שלי ממך אני חושבת שהנה הגעתי סוף סוף להבנה כמה שאת רחוק כמה שאת לא בשבילי וכמה מעולם לא היית...הכאב לא ינטוש כול כך מהר אבל איני כועסת לא מחפשת אשמים רק רוצה ללכת להתרחק להתחיל סוף סוף לשכוח...


הרגשות האלו עוד מעט כבר יהיו ישנים והעבר שלנו יהיה תמיד חלק מאתנו אבל זה העבר שלא ישוב עוד.... נותרתי באמצע הבדידות הלילות לפתע ארוכים יותר וקולך אינה נמצא עוד בי ...


עוד יום שחולף, כדי להתחיל מחדש כדי לאהוב מחדש עוד יום שחולף...


אבל לא רוצה לכעוס לא רוצה .... אני הולכת מכאן מאושרת לוקחת עימי המון זכרונות יפים של מבטים בלתי נשכחים... פרפרים שכול בוקר הופיעו וההתרגשות שהייתה בי כמה מרגש היה..


אני נפרדת לא רק ממך מהמחשבות מהחלומות ומדמותך ... והנה שוב הסוף הגיע הותיר אותי שבורה וכה מבולבלת.. סליחה שלא אמרתי סליחה שלעולם לא תדע...  החרטה לא תאחר לבוא..


כול מה שנותר לומר סליחה ותודה... להתראות לך אהבה יפה להתראות לך אהובי יקר להתראות לתמיד...


 


דרך אגב תודה לך ילדה _יפה 16 על התגובות שלך....