אתה זוכר את הימים היפים? ועכשיו רק סבל... תעזרו לי בבקשה זה חשובבבב!!

אתה זוכר את הימים שהתקשרת אליי כל בוקר ואמרת לי שאתה אוהב אותי

ושאני הראשונה שאתה רוצה לשמוע את הקול שלה בבוקר?

אתה לא יודע איך התמלאתי אושר !

אתה זוכר שהתקשרת באמצע הלילה והיית מעיר אותי ואומר לי

"רק רציתי להגיד לך שאני מאוהב בך עד טירוף!"

אתה לא יודע איך חיוך היה לי על הפנים..!

אתה זוכר שחיבקת אותי חזק חזק והיית אומרת לי את היחידה אני ואת זה לנצח...

בזמן שחיבקת עלה כזה חיוך של אושר של שמחה של התרגשות...

ושנישקת אותי..שעדיין השפתיים היו רטובות נישקת במצח ואמרת לי שתמיד תשמור עליי..

אתה לא יודע כמה הייתי מאושרת..שאמרת שאתה אוהב אותי, שמעתי את ההתרגשות בקולך..

אבל...

עכשיו.. אחרי 8 חודשים שאנחנו יחד.. הכל השתנה.. אתה כבר לא מתקשר כל בוקר אתה כבר
לא מעיר אותי באמצע הלילה...

ה-"אוהב אותך" כבר לא כמו פעם...

ניסנו לדבר על זה כמה פעמים.. ופשוט אנחנו תקועים!

תמיד שאני שואלת למה,אתה לא יודע מה לענות ומנסה להתחמק...

וכמה אנחנו רבים? אנחנו רבים מלא.. פעם כמעט ולא היינו רבים..!

מה ביקשתי..? שתאהב אותי כמו פעם?

תאמין לי שלא ביקשתי יותר מידי...

לא ביקשתי שתמות בשבילי ושתילך על האש בשבילי..

ביקשתי שתאהב אותי זהו! ואם אתה לא מוכן רק תגיד..!

כי אני באמת באמת אוהבת אותך אתה לא יודע עד כמה עדיין אותה האהבה נשארה

ואפילו התגברה והתגברה..

אני כול-כך רוצה שהימים הטובים יחזרו..

כי אנחנו עדיין חברים.. אבל קשה לי מאוד.. ואני סובלת

ואני לא מסוגלת להיפרד מימך כי אני יודעת שיהיה לי קשה בלעדייך

ושאני לא יכולה בלעדייך נשמה..

8 חודשים זה לא צחוק.. באמת שלא..

אני נשבעת שבטוב וברע יהיה שלך ורק שלך...

אבל אני זקוקה לשלושה מילים שיצאו מליבך

ושלא יצאו ככה סתם מהפה כי אני אומרת שוב ושוב שאני רוצה שזה יהיה כמו פעם..

אני זקוקה להם כמו אוויר לנשימה... כי שהם יוצאים מימך אני יותר שמחה ויותר
מאושרת..

השלושה מילים האלה "אני אוהב אותך" כול-כך חשובות שלי..

אז בבקשה.. תחשוב על המכתב הזה.. תפנים אותו..

אני לא רוצה שתתחיל להגיד זאת שוב כי אתה עושה לי טובה..

רוצה שזה יהיה מהלב שלך..

אוהבת אותך לנצח... לירון..