זה כבר עבר אבל אצלי זה עדיין כואב!

שוב זה חוזר אליי...המחשבות, הזיכרונות, החלומות, הדברים שלנו. שוב כמו תמיד אני לא שוכחת ורק נזכרת כל הזמן...אני אוהבת אותך...אוהבת כ"כ ואין לי כבר מילים כדי להסביר לך כמה...כ"כ קשה לי לעמיד פנים שאצלי הכל בסדר, שיש לי מישהו חדש שאני אוהבת...כ"כ קשה לי לשקר...גם לך וגם לעצמי...החיוך שלי הוא לא אמיתי, השמחה שלי רק מראה כמה עצב יש לי מבפנים...לפעמים אני נשברת ומתחילה לבכות ולפעמים פשוט בא לי למות, לקחת סכין ולגמור עם הכל...עם כל האהבה, כל הכאב הנורא...אני רוצה פשוט לברוח. החיים שלי הם הבמה והצופה היחיד שלי זה אתה, עושה הכל כדי שתראה שאני חזקה, שכבר התגברתי על הפרידה...אבל זה קשה, זה כאב שלאט לאט אוכל לי את הלב. אתה כזה לא החלטי, אמרת שאתה אוהב אבל נתת לי ללכת כ"כ בקלות, אפילו לא ניסית לשנות את ההחלטה שלי...אתה מסתכל עליי כאילו אף פעם לא היינו חברים...אתה רוצה לדבר אבל פוחד שאני אדע שגם לך זה כואב כי למרות הכל גם אתה אוהב...בדרך שלך. אפילו שאני יזמתי את הפרידה אני לא יכולה לשכוח, לא יכולה! אמרתי שיותר עדיף לסבול ככה, לבד...אבל אני פשוט לא יכולה...אני יודעת שמתישהו אני אשבר. אני רוצה...ולא רוצה...שתדע...שאהבה שלי אליך יותר מידי חזקה, שתבין...שאני אוהבת אותך!