אתה.....=[[[[

עכשיו אתה כבר לא ילד =X

 


כי אני מתגעגעת אלייך הרבה יותר מפעם אחת ביום , כי אני רוצה לכתוב אלייך ולדבר איתך כל הזמן , והיום יותר מתמיד . . 


אני מתגעגעת . . . . . . . .


הגעגוע הזה מזכיר לי - שאני באמת אוהבת אותך ..



מודעת לזה שבזמן האחרון אני רק מתלוננת...אבל...


אני פשוט מתגעגעת לימים שיכולנו סתם להתחרפן ביחד.


כל כך הרבה השתנה מאז, החברים , החברות , ההעדפות , הרגשות . .


אני נזכרת בימים-


שלא היינו רואים אחד את השניה 3 ימים רצופים היינו יוצאים מדעתנו  !


ופתאום הכל השתנה, הקשר כבר לא קשר, אנחנו מדברים פעם ב..., ומתראים רק שמשעמם לנו - וגם אז , אנחנו לא מצליחים לדבר - באמת !


וכל הסביבה שלנו מעולם לא תרמה לעניין .


אבל אמרו לי שאתה מאושר בלעדיי -כל כך שמחתי בשבילך, ראיתי איך שאתה מאושר.


אז לא אמרתי מילה, שתקתי ולא הכבדתי.


גם עכשיו, כשאתה מבולבל - אני לא מעמיסה עלייך כמו פעם עם כל הבעיות של חיי . .  אתה לא צריך את זה יותר ..


 


אני ממש מבקשת, שאם אתה קורא פה, שלא תחשוב לרגע, שאני כועסת. או מאשימה.


אני סתם " אוכלת את עצמי ", שהאהבה המקסימה שלנו - הגיעה לקיצה [?!]


 


אני כבר לא יודעת אם את מתכוון באמת כשאתה אומר לי דברים נחמדים . .


אני לא יודעת אם את בכלל רוצה עדיין לשמור על קשר כזה, או אם אני סתם מכבידה עליך.


לי זה חשוב, בשיא הכנות...


אוף, לעזאזל, אפשר להאשים את כל העולם, את ההורים, את המרחק, את החבר'ה, את הביצפר, את עצמינו. אבל לא!


אני לא רוצה להאשים אני רק רוצה שתדע שאני עדיין כאן בשבילך, מחכה לך שתבוא לחבק אותי .


 


אני רוצה להיות ילדה מפגרת בכיתה ז', בלי דאגות, בלי בעיות , בלי שאיפות...


עם הרבה התחרפנויות.


אני רוצה לבלות איתך ..  לאהוב אותך בתמימות ! .


 


אך אני יודעת שזה לעולם לא ישוב להיות כמו פעם , אני יודעת שאנחנו לא ילדים קטנים - ואומנם אנחנו עדיין משחקים משחקים - אבל עכשיו הם השתנו !  חסר לי - התמימות , אני לא יכולה לחיות בלי זה !


 


אני אוהבת אותך. מקווה שתעבור את כל ה'משברים' בקלות. ושיכוונו אותך מלמעלה . .


 


ו...תמיד כאן בשבילך! זכור זאת !


 


אני אוהבת אותך בכל נשמתי !


אני אוהבת אותך כ"כ !


ועצוב לי בלעדייך  .  .  .


 


התמימות !