הזמן לא מרפא את הפצעים, הוא מלמד אותנו להתמודד איתם טוב יותר.

אני לא יודעת איך להתחיל לכתוב, ואני לא יודעת מה לכתוב.

הרי כל המילים בינינו כבר נאמרו, בעיקר מצידי, לא יכלתי לסבול את המחשבה שסיפור האהבה שלנו יסתיים בלי שתדע את כל תחושותי ואת גודל אהבתי.

היום אני מבינה שאני עדין ילדה, ולפני 4 שנים כנראה שהייתי תינוקת, אך התיימרתי לדעת כ"כ הרבה על אהבה.

אני לא חושבת שנותר מה לומר בינינו, אני לא מוצאת מילה שלא אמרתי. אך עדין לא הצלחתי להתגבר ולשכוח את אהבתי אלייך. אני לא יודעת מה זה שמונע ממני להתקדם הלאה בחיי, נפרדנו לפני 3 שנים, ובהם לא הצלחתי לתת למישהו אחר להכנס לליבי. הדבר הנועז ביותר שהעזתי לעשות בכל השנים הללו הוא לנשק בנים אחרים, אך גם זה היה רק לאחר מאמצים רבים מצידי והשפעת אלכוהול.

אני לא מבקשת הרבה, באמת שלא, אני מבקשת לאהוב שוב, להיות נאהבת.

איני רוצה אהבה כמו זאת שהייתה לנו, לא אומר כי מקוללת הייתה, אך היא הייתה כרעל מהול בדבש.

התמכרתי אלייך, אל שפתייך, אל גופך ואל אהבתך, ואיני מוצאת את דרך המוצא ממך.

זה לא מכתב אהבה רומנטי ומרגש אלייך, זוהי תחינה למצוא את הדרך להמשיך הלאה הרחק ממך.