הזיכרון 6

המקום הראשון שנסעתי אליו היה המסעדה שבה חגגו לי תיומולדת לפני שנה הגתעי לשם בדיוק ב12 שלפני שנה כול החברים שלי צעקו לי מזל טוב שנה עברה מאז שהייתי מאושרת עמדתי והסתכלתי ואז שמעתי צעדים שהתקדמו לכייוני ישר הסתובבתי וראיתי את גיל שם שתקנו לכמה דקות ..

גיל :למה שברת לי את הלב למה

אני :מה אתה עושה פה

גיל :נזכר

אני :נהנת באותו לילה אה

גיל : נהנתי ? ממה מזה שאיבדתי את האהבהשלי לתמיד או מזה שעברתי תאונה שכמעט ממתי בה

לא עניתי הכלתי לכיוון של המכונית וגיל אחרי

גיל :למה את תמיד הולכת למה תמיד את משאירה אותי מאחור למה את אף פעם לא מצליחה לשכוח אם כל כך אהבת אותי למה?

אני :הלואי והיית מרגיש קצת טיפה ממה שהרגשתי ואז היית מבין למה

גיל :אני מרגיש יותר מטיפה כול פעם שאת מתרחקת ממני כל שניה שעברה לי בתקופה שנסעת שברחת מהאמת הייתה נצח

אני: למה אתה לא יכול לשכוח אותי כבר למה

גיל : את למדת אותי מזאת אהבה אך את מצפה שאני ישכח אותך אני אוהב אותך אוהב אותך יותר מאת עצמי יותר מכל דבר אחר שקיים

לא רצתי לשמע יותר עליתי למכונית נסעתי לכיון הבית והוא נסע אחרי הגענו לבית שלי עצרתי תמכונית וגיל גם

אני :לא בא לך להתשחרר די עזוב אותי

גיל : יש לירק שאלה אחת אליך ואני עוזב אותך לתמיד אבל תעני לי את האמת את אוהבת אותך ?

אני הורדתי את הראש והייתה שטיקה אמרתי לא ורצתי לבית הוא החזיק אותי ואמר לי תסתכלי לי בעניים ותגיידי לי שאת לא אוהבת אותי הרים לי את הראש התסכל עלי ולחש תגידי לישאת לא אוהבת אותי

אני:די בבקשה

גיל : אני מתחנן תעני לי על הששאלה ואני עוזב אותך תעני לי תסתכלי עלי ותעני לי(בזמןשהוא מחזיק לי את הראש)

שתקתי למשך דקה  והתשובה הייתה ....