המכתב שלא נכתב

אני לא רוצה שתיסע בלי שתדע מה עבר עלי בשנים האחרונות.


האהבה אכזרית, הכאב שהיא מביאה שקול כנגד האושר. החלטתי שלא אוהב יותר, ככה אהיה מוגנת, ככה אף אחד לא יוכל לפגוע בי.


היינו יחד מעט מאוד זמן, כל אדם יופתע לשמוע איך התאהבתי בזמן כל כך קצר. זוכרת כל רגע איתך... את הערב הראשון שלנו יחד, על החוף, כשהלכנו יד ביד בשקיעה, זוכר?


אחרי חודשיים נסעת, עזבת אותי לחכות לך, התגעגעתי, כל שניה, לריח שלך, למגע שלך, לקול שלך ולכל חלק ממך. וכשסוף סוף חזרת, פשוט החלטת שמספיק, ואף פעם לא אמרת ולא הסברת למה, עזבת אותי בצורה הכי פוגעת שאפשר, בהחלט פגעת! באותו יום כבר לא היה טעם לכלום, האוכל היה מבחיל, המים היו מרים, כלום ואף אחד כבר לא היה מעניין


והיום... אחרי 4 שנים ויותר אני עדיין לא יכולה לומר שהתגברתי. אחריך היו אחרים, אחריך הצלחתי שוב לאהוב, אבל אף פעם לא הצלחתי להכניס אף אחד עמוק ללב במקומך.


והעניין אבסורד, הרי אף פעם לא תאהב אותי כמו שאני אותך. והגרוע מכל.. עד שסוף סוף הצלחתי שוב לשמוע את קולך, אחרי כל כך הרבה שנים, שוב סיפרת לי שאתה טס, והפעם לתמיד.


התנפצו לי כל התקוות שתמיד שמרתי לעצמי, שאולי פעם אוכל לפחות להיות ידידה שלך, ככה אהיה לפחות קרובה אליך. אבל כנראה שלא נועדתי להיות איתך, ואולי הגיע הזמן שאשלים עם זה.


אני לא מצליחה לסגור איתך מעגל, כל פעם איכשהו הקשר מתנתק, אולי זו נסיבה שבגללה אני לא מצליחה להוציא אותך מהראש שלי כל כך הרבה זמן. אבל כנראה שאף פעם לא אדע, הרי אף פעם לא היה לי ולא יהיה לי את האומץ לספר ולדבר איתך. מפחדת שוב להיפגע, שוב להישבר. אתה היחיד שיכול במילה אחת לשבור אותי, ואני לא חושבת שאוכל להתמודד עם זה שוב, כמעט שלא הצלחתי בפעם הראשונה.


אני מקווה שיהיה לי את האומץ לתת לך את המכתב הזה. אני לאמצפה לכלום, אני רק רוצה שתדע שכבר שנים יש מישהי שכל לילה חושבת עליך לפני השינה.