נמאס לי מהכל כבר..

אותה אני אוהב יותר מהכל בעולם..הבאתי לה תחיים שלי ואת ליבי הקטנטן..לה אני מקדיש את כל חיי..היא האחת בשבילי..הפרח היפה שלי..הנשמה הטהורה שלי..רוצה לתת לה את אהבתי ולצעוק לכולם שאני אוהב אותה..מוכן לתת את חיי למענה..אך היא..היא אוהבת לשבור לי את הלב..להוריד לי את מצב הרוח..ולגרום לי לקנא..למרות שאיתי הרבה פעמים התחילו בנות אך אני כל הזמן מתעלם ואפילו לא עונה להם..ועוזב את המקום..אך היא היא אוהבת לגרום לי לקנא..היא אוהבת שזורקים לה מילים..שמתחילים איתה..ושוכחת מאהוב ליבה כמו שהיא נוהגת לקרוא לי ואינה מבינה שאני נשרף מבפנים..שנשבר לי הלב כל פעם מחדש..וכל פעם היא אומרת שאני מדמיין הכל ושהכל נראה לי..אך אני אומר את משאני רואה..היא אוהבת שאני רץ אחריה..ואני פוחד להשאיר אותה לבד שלא יתחילו איתה אחרים..ואני נתון בעצב שלי..לא מדבר עם אף אחד..כל פעם ליבי מתמלא באכזבות ובעצב..כולם שואלים מה קרה?.ואני לא יודע מה לומר..ממציא משהו וככה עובר הזמן..עכשיו שאני רושם את המכתב..רועדות לי האצבעות..ועיני מלאות בדמעות..אך אלו הם דמעות של עצב..שואל את אלוהים למה זה מגיע לי..?..מה עשיתי רע..אך כנראה שאלוהים הפנה לי את גבו..שכח ממני..מתי יהיה חיוך של שמחה אמיתית על פני ולא חיוך שקר..אין לי כבר חשק לשום דבר..רק לשבת בבית ולא לדבר עם אף אחד..אנא ממך אלוהים תעזור לי..שחרר את ליבי מהכאב הזה..אל תגרום לי לקנא..כי זה הורג אותי..