מנסה להסתיר את הכאב ולא מצליחה...

מול אדן חלוני עומדת אני, נושאת מעלה מעלה את מבטי מתמקדת בקרני השמש הזהובות,


ולפתע מתחילות לזלוג מעיני דמעות מנסה להסיט את מחשבותי ואומרת לעצמי שדמעות
זולגות, בגלל שהשמש סינוורה אותי.

אך בתוכי אני יודעת שדמעותי זולגות , בגלל הכאב
הרב שגרמת לי.

אתה לא מודע לכך שאותך אני אוהבת מפני שנשמתי היא היחידה שיודעת זאת
ונשמתי היא אילמת.

המחשבה שמעכשיו לא תוכל לחבק אותי באהבה ובחום,

מנפצת לי את
החלום וגורמת לי לחזור לאמת המכאיבה המציאות שבה עכשיו נגמרה לי האהבה... :(

לירון ..