הגיגים על זוגיות ארוכת שנים

 איך משמרים אהבה לאורך שנים?

כשהכרנו היינו צעירים ומאוהבים. כל דבר שהשני היה עושה היה מציף את האחר בהתרגשות והתלהבות. היינו מוכנים לעשות הכל האחד למען השנייה. כמה מחוות רומנטיות שהיו... כמה טיולים לאור ירח...

והשנים עוברות, והשגרה החזקה לוקחת כל אחד להיות ממוקד בעניינים שלו, והחיים עוברים וכבר אין כוח למחוות הקטנות שהיו.

ואז הילדים מגיעים והשגרה עוד יותר קשה וחונקת, וכל אחד עוד יותר ממוקד בענייניו, ומי בכלל זוכר שהייתה פעם רומנטיקה. 

אז איך שומרים על האהבה הזו? איך מפנים מקום בלב לזוגיות, בזמן שיש כל כך הרבה עניינים להתעסק איתם?

לא ברור לי. לא יודעת. יודעת שבבסיס כן ישנה אהבה. יודעת שלא רוצה לפרק את הכל כי קשה. אבל האם גורלנו הוא לשרוד במערכת הזוגית? לשרוד?

נראה לי שכשעומס החיים ירד, יהיה מקום שוב לאהבה. אז מה, רק עוד 20 שנה כשהילדים יגדלו נחזור להתרגש? ואיך מעבירים את כל השנים הללו?

אני שואלת את עצמי שוב ושוב איך הופכים את התסכול למנוף שילבה את האהבה? 

כרגע עדיין אין לי תשובות, אלא בעיקר שאלות