האהבה כואבת

התקווה היחידה שנשארה בשניה נעלמה,

מהאהבה הגדולה שהיתה נשארה רק הדממה,

הזיכרונות היפים נעלמו לעלמים

מה שהיה כבר לא יחזור יותר בחיים.

איך זה שיום אחד אתה בן מאושר

ואז אתה קם בבוקר וכל זה שייך בכלל לעבר.

אומרים שהזמן עוזר לנו לשכוח,

אז למה לי הוא לא עוזר,ועדיין מפה רוצה לברוח?

רק תגיד לי אם כל התקוות שלי הם סתם אשליות

ומה שאני רוצה שיקרה בכלל לא אמור להיות,

לפחות תגיד שאותי אתה לא אוהב שאוכל להמשיך בחיי

עוד כמה זמן אתה מתכוון להמשיך ככה? עד מתי?

תפסיק לפגוע, לשחק ולשגע את כל העולם

תבין מה שאתה עושה בכולם.

זה כואב שבא לי שוב להתחיל לבכות,

אולי הפתרון הוא אותך להפסיק לראות.

"החיים הם הדבר היחיד ששווה למות בשבילו..." לי פעם אמרת..

אז מה אני אמורה לעשות? הרי החיים שלי זה -א-ת-ה...!!!





אני לא צריכה את כל החוכמה שבעולם

אני לא צריכה את כל הכסף שבעולם

אני לא צריכה את כל התמיכה שבעולם

אני לא צריכה את כל הכנות שבעולם

אני לא צריכה את כל האהבה שבעולם

אני לא צריכה את כל הצדק שבעולם

אני לא צריכה את כל האושר שבעולם

את כל זה היה לי פעם עד שהכרתי אותך הבנתי שבלעדיך כל זה לא שווה כלום...!