מכתב אחרון, שלום אהובי

 כותבת עם דמעות. פעם הייתי נערה מאוהבת, אף אחד לא הבין אותי, לא הבינו מה עובר עלי, לא הבינו למה אני כזאת. בשיעורים לא הייתי מרוכזת, אף אחד לא הבין איפה הראש שלי תקוע, אבל אתה בטח יודע שהראש שלי היה תקוע רק בך. נער, הייתי כל כך קשורה אליך, כן עליך נער אני מדברת, בך פעם הייתי מאוהבת. אין לי כבר דמעות, בגללך בכיתי סתם, כי פעם אהבתי אותך, זו טעות. כשאני אומרת "אהבתי", נראה שהיתה משמעות. נער, תן לי לשכוח מהכל, תראה אני שוכחת.
 
אהבה שלי, ריקודים רומנטים היו לי רק איתך, נער, סיפור אהבה עברתי רק איתך, רק איתך. תראה, כנראה זה עובד. התפללתי כדי לשכוח. תראה, זה כבר הגיע- יש לי כבר כוח, כדי לשכוח. הנה אני מתחילה לשכוח את הרגעים היפים של סיפור אהבה, אהבה הראשונה שאמורה להיות בלתי נשכח, אבל כנראה שהגורל כך החליט, נראה שאני לא אזכור אותך יותר. אולי זה טוב, אולי אני באמת צריכה לשכוח אותך ולא להיזכר בסיפור האהבה שעברתי איתך, אולי זאת התרופה היחדה שלי, לשכוח אותך לעד כי נהייתי כבר חולה ממך.
 
תראה, התחלתי בקושי לזכור מה עברנו ביחד, מרוב שעברנו הרבה. לא חושבת שאני מאבדת זיכרונות, כנראה זה רק מה שקשור אליך. כנראה תהיה מחלה קשה אם כל חיי אהיה תקועה בך. אתה יודע... מה שעברתי איתך הייתה פעם ראשונה בחיי, אני נשבעת. רק נזכרת בך ויש לי כבר צמרמורות ופרפרים. אולי אני עדיו אוהבת. אבל אני סומכת על החיים, ואני עוד אשכח, אני עוד אפסיק לאהוב כמו מטורפת. כנראה שזה יהיה לעולמים, רק רציתי שתדע שהיית האהבה הראשונה שלי.
שלום נער.